אתמול הזמנתי את שמאלנצ'יק לצהריים ב"שה רומי", ביסטרו קטן ונחמד שנפתח על חורבות מסעדת פיקסו ברחוב הירקון בת"א. היה נעים, טעים ולא יקר.
סביבנו טרח מלצר חביב, יעיל ומעודכן ובכל זאת הייתי ככה קרובה להנחית צלחת על ראשו. כל מילה שניה שלו היתה "חבר'ה" ו"סבבה" ו"אחלה" וחבר'ה". טעים לכם חבר'ה? אחלה. אפשר לפנות לכם חבר'ה? סבבה. וכן הלאה וכן הלאה. גררררררר
בחדשות הערב הקרינו כתבה על חגיגות יום ההולדת להרייט, צבת ענק בת 175 המתגוררת בגן חיות אוסטרלי.
חיים טובים יש לה לגברת. מתעוררת בחצות היום, יוצאת בצעד איטי אל השמש למלא את המצברים, אוכלת עלה ירוק או שניים וחוזרת לשנ"ץ. ניסיתי לחשוב את מי היא מזכירה לי לעזאזל. ואז זה היכה בי: כדאי מאד שאני אכין לי מלאי של ספרים למאה שנים הבאות.
ואיך אפשר בלי עדכוני עוזרת? לפני שהעוזרת החדשה עמדה ללכת שאלתי אותה מתי תבוא שוב.
"אני אתקשר אלייך" ענתה בפנים חתומות.
לא הרגשתי כה מנופנפת מאז שאל-על דחו בנחישות ורגישות את שירותיי הטובים.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי: