יומנה של חתולה

אתמול זה היכה בי: החורף באמת כאן. אפור, רטוב ועגמומי. גועל נפש.

אבל לפחות דבר אחד טוב אפשר להגיד על החורף. אין לו אורך רוח. עוד לא הגיע וכבר הלך.

אתמול, כשעוד היה חורף חלף בי שוב הצער הזה על שאינני יודעת לכתוב באמת. כתיבה עמוקה, משמעותית, כזאת שמי שיקרא יקח רגע לחשוב על הדברים.

הטרנד החדש בחנויות לבגדי נשים, ברשתות בעיקר - מוכרים זכרים. דוגמא אחידה של גברבר מעודכן ומתחנחן. ביותר מחברה אחת כנראה חושבים שנשים תתפתנה ביתר קלות למוכר מאשר למוכרת. מבחינתי זה ממש לא משנה. כשאני נכנסת לחנות אני עוטה על פני את מבט האמסטף העצבני. לצערי, אני לא עובדת על אף אחד מלבדי.   

ואם מישהו רואה את הצ'יף שיגיד לו שהתמונה הבאה בשבילו: