ראינו את המלט בקאמרי. חשבנו לעצמנו שבגילנו ובמעמדנו, בכדי להחשב לבני תרבות חייבים ברזומה לפחות שייקספיר אחד. אחד שייקספיר ואחד חנוך לוין. על פחות מזה אין מה לדבר. ובכלל, הביקורות יצאו מדעתן בשירי הלל על הבימוי וההפקה והחדשנות והיצירתיות ובעיקר היללו את התקווה החדשה של התיאטרון הישראלי, איתי טיראן.
אז נכון, טיראן באמת נפלא וסקסי עד מאד אבל שאר האירוע, איך לומר, לא הלהיב אותי. כנראה שצריך להתייחס בחשדנות להצגה שמתקראת "אירוע חשוב ומומלץ".
נתחיל מזה שקפאתי מקור. ואני מאלו שתמיד חם להם. המיזוג העביר אותנו סטרייט לדנמרק הקפואה. ולא יכולתי לסמוך על שמאלנצ'יק שיחמם אותי יען כי הוא ישב במרחק חצי מטר ממני וזאת מפני שההצגה לא נערכת באולם תיאטרון סטנדרטי אלא באולם מלבני שחצוי ע"י מעבר. מכל צד של המעבר יש חמש שורות של כסאות מסתובבים ומרוחקים זה מזה. ההצגה עצמה מתרחשת במעבר שבין השורות, על שתי במות משני צידי האולם ולאורך הקירות שמאחורי שורות המושבים. מבלבל? בהחלט. ומלחיץ. לאורך ההצגה כולה הייתי במתח איום כי אף פעם לא ידעתי מאיפה תצוץ התמונה הבאה ולאן עלי להסתכל והסיבובים הבלתי פוסקים בכסא גרמו לי לסחרחורת ובהלה.
אבל הבעיה העיקרית של ההצגה לטעמי (הקלוקל?) היא סיפור העלילה. אני לא יודעת איך להגיד את זה וויליאם אבל זה לא אני, זה אתה. אשכרה טלנובלה, בלי בונוס בדמות נינט או יהודה לוי. דוד שלו הורג את אבא שלו ומתחתן עם אמא שלו. נו באמת. ועל זה סוחבים שעתיים ועשרים דקות כולל הפסקה?
טוב, לפחות יצאנו בלי פגיעות בגוף מה שבכל זאת מעמיד את וויליאם ברמה אחת מעל חנוך לוין. את "חפץ" שלו שמאלנצ'יק סיים עם פריצת דיסק.
******
חיימקה סיים אתמול קורס ברמנים. קיבל את הציון הגבוה ביותר בכיתה במבחן המסכם. כבוד. או שלא?
******
חבר שלי רן הזהיר אותי שזה לא טוב לפרסם פוסטים לקראת סוף השבוע. אף אחד, ובעיקר אני, לא מסתובב פה וזה מתכון בטוח לתגוביה חלשה.
ואני אומרת, בואו נראה לו שהוא טועה 
.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי: