דקה לפני העליה לתורה ג'וניור חטף איזה וירוס. וגם צג המחשב שלי. וגם המקרר.
הלך לו הגוף חימום. למקרר כלומר.
עוד מישהו חוץ ממני רואה את הסתירה הפנימית שבצירוף המילים הזה? גוף חימום? למקרר? תיכף תגידו לי שבתנור יש גוף קירור. פחחח.
אבל לא נורא, זה איפשר לי לעשות קצת סדר בפריזר.
קודם כל, הוא היה צבוע כולו כחלכל ניאוני תודות לבקבוק אפטר שוק שנשפך בו.
בנוסף לכך הוא היה עמוס כמו, כמו, כמו הצ'יף אחרי חמין של שבת, כמו המזוודות של דודינקא בשובו מארצות הכפור, כמו חבצלת אחרי שדודינקא פרק את המזוודות.
נשבעת לכם, שבט אפריקני ממוצע היה יכול לשבוע מתכולתו קיץ שלם. קיץ אפריקאי.
היו בו פרודוקטים שתאריך התפוגה שלהם חל אי שם בזמן מלחמת העולם. הראשונה. היו בו מוצרים ששינו את מצב הצבירה שלהם מנוזל למוצק וחזרה ושוב פעם למצב צבירה שאינו ידוע לאנושות עדיין. היו בו קופסאות גלידה בטעמים לבנים ובמרכזן בור שחור ששוליו שוקולד. היו בו בצקים לאפיה. בצקים? הלו??? מי אופה בבית הזה? ואותו כנ"ל לגבי פירות היער הקפואים. כמה צעירים ואופטימים היינו פעם.
ובעיקר היה בו אלכוהול. וודקות בטעמים, אפטר שוק בכל צבעי הקשת, לימונצ'לו כזה ושנאפס ההוא. בקיצור, פריזר אופייני לרווק יאפי מדוגם ולא לזוג מיושב בדעתו כמו שאנחנו מתיימרים להיות. איך גידלנו שלושה ילדים פחות או יותר נורמלים זו תעלומה.
אחרי שגמרתי לתלוש את שערות ראשי (להזכירכם, יום שישי, יממה לפני שהאורחים מגיעים) התקשרתי ליוסי הטכנאי שהבטיח להגיע תוך שעתיים. תוך שעה המקרר חזר לחיים.
באמת, אני כבר לא יודעת מה יהיה. כל סדרי עולם משתנים לי. כל מה שגדלתי עליו, כל מה שהורגלתי אליו. גם הטכנאי של יס וגם הטכנאי של המזגנים וגם זה של המקרר מקדימים? מה הלאה? אנשים יחייכו אחד לשני ברחוב? יתנו לנהג שלידם להשתלב בתנועה? אנא אנו באים?
למחרת בבוקר קמנו כולנו מחוייכים ונטולי וירוסים ושמנו פעמינו לבית הכנסת. אפילו השמש הפתיעה והפציעה. ג'וניור, כצפוי הנעים כזמיר ואנו הודינו לו במטחים מדויקים של טופי קשה במיוחד. אח"כ שבנו לביתינו הקט לסעודה חגיגית ומפגן ברכות וקליפים יצירתיים.
משהסתלקו האורחים נפלנו למיטה עייפים ומרוטים. עוד פרוייקט מאחורינו. ומלפנינו - באה ועולה מסיבת פורים.
אין, אין מנוחה לרשעים.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי: