יומנה של חתולה

למה זה כ"כ פשוט לעשות מנוי ולגמרי בלתי אפשרי לבטל אותו? קחו למשל את הויה דולורוזה שלה, המירו אותה בי ואת ברק למחלקת המנויים של ידיעות אחרונות והרי לפניכם אחד לאחד הניסיון שלי לבטל את המנוי לבלייזר אחרי שחיימקה, הקורא המתמיד עזב לניכר.

ההתחלה דווקא בישרה טובות, בדיוק כפי שפימייל מספרת. העלמה הנמרצת שמעבר לקו מעלה את פרטי המנוי, מבטיחה לי שאין בעיה, היא תעביר את בקשתי למחלקת כתבי עת והם יחזרו אלי תוך ארבעה ימים. למה? ככה זה עובד. טוב נו, עוד ארבעה ימים, פחות ארבעה ימים, לא כ"כ משנה.

חולף לו שבוע ואני שמה לב פתאום שלא שמעתי מילה ממחלקת כתבי העת. טלפון נוסף, עוד  נציגה חביבה ונמרצת שמאשררת לי כי בקשתי אכן התקבלה במערכת ואוטוטו, תיכף, יגיע הטלפון המיוחל ממחלקת כתבי העת שיתן תוקף רשמי וסופי לביטול המנוי.

חולפים להם בנעימים עוד ימים מספר וממחלקת כתבי העת לא נשמע ציוץ. אני עוטה עלי את חליפת האיומים ומתקשרת שוב למחלקת המנויים של ידיעות אחרונות. הפעם אני דורשת בתוקף לדבר עם מחלקת כתבי העת ואחרי המתנה קצרה יחסית מגיעה לנציגה אסרטיבית שמנסה לשכנע אותי לבטל את ביטול. "הבן שלי לא בארץ" אני מסבירה לה "ולא יהיה בארץ לפחות שנה". "אז תני לנו כתובת בחו"ל ואנו נשלח לו את המגזין לשם". "אין לו כתובת בחו"ל, הוא מטייל. בבקשה לבטל, עכשיו". "ומה אם נוריד את המחיר ל 9.99"? "גררררר, לבטל". "חבל, בדיוק עכשיו אנחנו עורכים הגרלה למנויים ותיקים ו..." "לבטל, אני צורחת, לבטל, לבטל לבטל". "טוב", נאנחה מחלקת כתבי עת בהשלמה כפויה עם גורלה, "בוטל".

נסע אמרתי לכם, נסע:

נ.ב.

נחשו מה חיכה לי הבוקר בתיבת הדואר?

כמובן, גליון יולי של בלייזר.

גררררררר