יומנה של חתולה

ד', או כמו שיקרא מהיום שמאלנצ'יק ואנוכי החלטנו לתרום לקהילה ולהקדיש ערב בשבוע לסקר הסצינה התלאביבית.

(את מי שלא שמע ו/או לא קרא אני מפנה לאחד הפוסטים האחרונים שלי הנקרא שאריות מפורים. הייתי מלנקקת לו רק הייתי יודעת לעשות זאת.)

בערב הראשון שיצאנו למשימתנו, יום ג' לפני שבוע וחצי הגענו למסקנה העגומה שהסצינה זה אנחנו.  נדדנו בין שלושה ברים ובכולם היינו לבד, למעט ברמן מנומנם ומלצרית משועממת. נכון, היה כבר אחרי אחת בלילה ויכול להיות שלא התגלגלנו למקומות הלוהטים ביותר אבל בכל זאת, אחרי מה שקראנו בכל המקומונים והעכברים למיניהם הרגשנו קצת מרומים.

לא הרמנו ידיים וביום ג' האחרון יצאנו שוב לעבודת הקודש.

הפעם היטבנו לבחור. הגענו לסופהביט ברחוב שוקן. דאנס בר אפלולי שמנגן מוסיקה שחורה, היפ הופ ורגאיי.

מקום בעל אוכלוסיה הזוייה במיוחד וברמן שידו קלה על הוודקה. המקום כ"כ חשוך שיכולנו להתעלם מהעובדה שאנו מכפילים את הגיל הממוצע.  ענני עשן מתוקים עטפו אותנו והחזירו אותנו באחת לדאם סקוור באמסטרדאם שם אפשר להתמסטל רק מהריח.

חיש קל נכנסנו לאווירה ונענו  באיטיות אירוטית לקצב מוסיקה שיתרונה הוא בכך שאינה דורשת כושר רב ו/או טכניקה.

תוך שאנו משתלבים בנון שאלנטיות במעגל מעבירי הסיגריות ראינו חזיון  שגרם לנו לשפשף עיניים ולשאול את עצמנו מה לכל הרוחות היה בסיגריה הזאת:   חבורה גדולה של חסידי ברסלב, הצעיר בהם כבן 14 והמבוגר לפחות בן ששים, זקן לבן והכל, מקפצים במרכז המועדון כאילו אין אלוהים, או אולי נכון יותר להגיד כאילו מצאו אותו ברגע זה ובמקום זה. הם רקדו איש איש לעצמו באדיקות והתלהבות, ציציותיהם מתנופפות לכל עבר, אדישים לסביבתם.  

נ  נח  נחמ  נחמן מאומן

 לאחר כשעתיים עזבנו את הברסלבים המרקדים והמשכנו לבר מתוק ביותר בפלורנטין שם קיבלו אותנו בכבוד מלכים למרות שזו רק הפעם השנייה שישבנו שם. מלצרית מקסימה וברמן שווה ביותר הרוקח קוקטיילים משובחים זכרו מה שתינו בפעם הקודמת והזרימו לנו כל מיני טעימות ע"ח הבית. כמו בשיר הפתיחה של חופשי על הבר המיתולוגית (cheers)  כיף לבוא למקום בו מכירים אותך בשמך.

ללא כל ספק זה הולך להיות בר הבית שלנו (כבר היינו שם פעם נוספת מאז). ולא, אל תשאלו לשם הבר. זה מין סקר כזה שאת המקומות הטובים אנו שומרים לעצמנו. 

בשלוש לפנות בוקר שמאלנצ'יק העמיס אותי על כתפיו החסונות וגרר אותי מצחקקת ומאושרת למכונית. יש לי זכרונות מעורפלים מהנסיעה הזאת. נדמה לי שכמעט גרמתי לשמאלנצ'יק להכנס בקיר. אבל הוא לא התלונן. כלל וכלל לא.

עד כאן כתבתכם לעניני סצינה, המשך יבוא.