יומנה של חתולה

עשרים ואחד יום הוא ישב מייבב על הצ'ימידן בפתח המעלית ובעיניו תהייה מהולה בעלבון וביום העשרים ושניים הגיעה סוף סוף שיחת הטלפון המיוחלת. צה"ל קורא לך שמאלנצ'יק  ועוד לפני שרגעה האפרכסת בנדנה הוא כבר היה ישוב בג'יפ הדוהר צפונה.

ועכשיו לא בא לי להכנס למיטה הריקה. וזה לא שלא פינטזתי מדי פעם על שינה באלכסון אבל דווקא התקופה הזאת מזמינה התכרבלות.

והיא הזכירה לי פתאום (מבלי שהתכוונה לכך בכלל) שאני צריכה להשקות את העציצים ולהאכיל את הדגים. אני חוזה שעומד להתרגש עלינו אסון אקולוגי קטן.

נ.ב. 1

ניסיתי להעלות תרומה משלי למאמץ המלחמתי ולתפור דרגות סמל לחולצה של הנסיכה אבל בשום פנים ואופן לא הצלחתי להשחיל את החוט במחט. 

נ.ב. 2

בשלושת שבועות השתיקה שלי נוספו לי 2 מנויים. אני חושבת שעליתי פה על משהו.