בעצם רצינו ללכת לראות את הסרט "בריכת שחיה". היינו הזוג היחיד באולם שצפה בסרט שתכננו לראות מכלתחילה.
כל השאר היו בני תשחורת שלא מצאו כרטיסים לאף סרט אחר. אתם יכולים לתאר לכם את התענוג.
אולם שלם שלא סותם את הפה לשנייה (ולהזכירכם, פה מלא פופקורן) ופורץ בצחוק כל פעם שאחד מהגיבורים מופיע בעירום מלא או מרומז. אם הערומקלה היה מבוגר מ -20 התווספו לצחוק גם קריאות שבר בנוסח "איחס, מגעיל" מה שגרם לנו להתכווץ בכסאנו בבושה . למי שטרם ראה את הסרט - כולכם קרוב לודאי - כל הזמן מסתובבים שם בעירום מלא או מרומז.
מה חשבנו לעצמנו? סרט? בסינימה סיטי? ביום ששי בערב? לאן נעלמה בינתנו?
בהמשך לחוק הפופקורן אני מבקשת להציע חוק נוסף שיחייב הקמת אולמות קולנוע מוגבלים לגיל 30 ומעלה (ניתן יהיה לבצע בדיקת כשירות מנטלית למי שמלאו לו 25 אבל מעבר לזה אני מסרבת להתפשר).
ללא ספק הטראומה היתה קשה ונזקקנו להתאוששות ממושכת למחרת. מזלנו שהיה לנו בית children free
נראה לי שאנחנו המשפחה/זוג/יחידים שלא יצאו לטיול בשבת האחרונה. כל העולם ואשתו יצאו לטייל ברחבי ישראל. אנחנו, הטיול היחיד שלנו היה מן הכורסא למקרר. כלומר שמאלנצ'יק נשלח למסעות הללו. אני הסתפקתי בהמהום לא ברור מלווה בתנועת אצבע מכוונת וגם זה היה מעייף מדי. הייתי צריכה לאגור כוח. ערימת הגיהוץ כבר הסתירה את פני השמש.
בסוף השמש שקעה. אז מה אכפת לי מערמת הגיהוץ עכשיו?
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי: