היום למחרת תוכנן לפרטי פרטים ע"י שמאלנצ'יק. חצי שעת נסיעה משאר ישוב הביאה אותנו דרך נוף מרהיב לקדרת המכשפה והחלבן. מה אומר ומה אדבר, כבר הייתי בהרבה מקומות מקסימים ואכלתי המון ארוחות בוקר משובחות אבל כזה עוד לא היה. השילוב בין הנוף היחודי למסעדה המקסימה ולארוחת הבוקר המשובחת חייב להיות חד פעמי. (ברשימת ה- to do בשנה הקרובה לפחות עוד ביקור אחד בנמרוד כולל לינה באחד הצימרים וטעימה של כל הפריטים בתפריט [ואח"כ אשוב ואשאל איך זה שעם כל המאתיים שעות ספורט שבועיות שאני עושה גרם אחד אני לא יורדת] 
). ככה ישבנו איזה שעתיים בבקתה המוגבהת הזאת, רמת הגולן פרוסה לפנינו וברכת רם קורצת לנו בשובביות עד שלא נותר דבר לכרסם מלבד השולחן ואנו קמנו ושמנו פעמינו לקופי ענאן שם חיכו לנו כבר הנסיכה ובחיר ליבה.
כשהגענו לקופי ענאן החל שמאלנצ'יק לרעוד מהתרגשות. הנה הוא במגרש הביתי שלו וכל הידע והזכרונות האצורים בו מפעפעים ומחפשים אוזן קשבת. מייד זכינו להרצאת מורשת קרב לתפארת מלווה בהסברים ומצגות ועזרים טקטיים. מוקסמים רצנו אחריו בתעלות המוצב, מחדרון לחדרון ומצוהר לצוהר ולאט לאט שמנו לב שקבוצתנו הקטנה הולכת ומתרחבת והמון שבוי הולך בעקבותנו, כרוך אחר הסבריו הצבעוניים של גולנצ'יק. משיצאנו שוב אל פני האדמה התפזר לו קהל השומעים מלבד איש אחד שפשוט החליט לאמץ את החבורה שלנו. בדממה הלך אחרינו לכל אשר הלכנו עד ששקלנו ברצינות להזמין אותו להצטרף לטיול הטרקטורונים המצפה לנו.
ואז החלטנו שלא כי במרום גולן חיכו לתשעה רוכבים בלבד שיחולקו ל- 2 באגים לשלושה, טרקטורון לזוג ומדריך מסוקס שיכול להרכיב עוד אחד מאיתנו על הטרקטורון שלו.
עכשיו כמו שאתם ודאי זוכרים, במערכה הראשונה הובטחה נקמה ומכיון שמדובר כאן בחתולה ג'ינג'ית חסרת סבלנות הנקמה הוגשה חמה ולא המתינה עד למערכה שלישית שתתקרר. או אם נפשט את זה, נחשו מי נסעה עם המדריך?
במשך שעה וחצי של דהירות מטורפות בשבילי עפר, שדות ומטעים נמרחתי פעם אחר פעם על גבו המסוקס (שזוף, חלק, בגופיית קיבוצים אפורה וקעקוע ~צלמית מלקקת שפתיה~) והשתדלתי לא לשתף פעולה ולצחוק כשהוא התחיל לקרוא לשמאלנצ'יק "חיזקי". היתרון הנוסף שבלהיות בטרקטורון המוביל הוא שכולם חטפו חזיתית את ענן האבק שלנו. כשנגמר הסיור כולם נראו כמו אחרי סדנת הסוואה של אל-קעידה. כולם חוץ ממני כמובן 
.
נותרה לנו עוד כשעה עד לארוחת הערב. הסתובבנו מעט בפינת החי המקסימה של הקיבוץ, האכלנו את הסוסים בפירות שאספנו מהמטעים (אספנו מהריצפה, לא קטפנו) ויצאנו לסיבוב קצר לפני שקיעה בגולן לחפש איילים ביער אודם. איילים לא ראינו אבל סוסים ראינו גם ראינו. מסתבר שאלה רועים חופשי בשטח. מאות סוסים מרהיבים ביופיים. בחיי, כל כך התרגשתי. זה היה כמו פעם, באמריקה, לפני שהגיעו חוורי הפנים.
קינחנו בארוחת ערב במסעדת הבוקרים במרום גולן. מותק של מסעדה, שירות טוב, אוכל בינוני ומטה. ללכת רק בשביל הקטע והאווירה ולהביא סנדוויצ'ים מהבית.
חזרנו לצימרים, התקרצפנו, מזגנו יין לכוסות, הילדים שקעו במשחק טאקי סוער ואנחנו בתוך העיתונים.
ויהי ערב ויהי בוקר יום שני.
שם הרי גולן:
שיר השיירה:
אם תסתכלו ממש ממש טוב תראו צללית של שלושה סוסים (תספרו רגליים):
עןד סוסים:
היי הג'יפ:
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי: