ביום השלישי למסענו אימצנו את הקונספט של בורא עולם ושבתנו מכל מלאכה. כמובן שבורא עולם טרח ועמל שישה ימים ואילו אנחנו יומיים בלבד אבל היי, הוא בורא עולם ואנחנו אנשים פשוטים שאינם מורגלים במלאכה. הרגשנו שאחרי פעילות עניפה כ"כ אנחנו יותר מזכאים לשבתון ומנוחה. בבוקר שלחנו את הגברים לציד והם אכן חזרו כשבאמתחתם ג'חנונים שחמחמים, עגלגלים ומבריקים מלווים בלבנה גלילית, חומוס גלילי, טחינה גלילית, עגבניה גלילית זיתים גליליים וביצה קשה. גלילית כמובן.
אחרי הארוחה הילדים יצאו לסיבוב אופניים ואנחנו גנחנו איש איש בפינתו, מקווים שהג'חנון יחוש ויפנה מקום לסיבה שלשמה התכנסנו. לעת צהריים השלכנו את הילדים לבריכה המקומית (אמא, קררררר - שתוק ותמשיך לשחות) מרחנו מעט רוג' על לחיינו והלכנו בעקבות הריח אצל השכנים.
אצל השכנים הסתובבו כבר רבים וטובים אוחזים כוס יין ביד אחת ואיזה פוקצ'ה קטנטונת ביד שניה, מנהלים סמול טוק ונראים נהנים מהמצב באופן כללי. התחלקנו לצוותים: נשים על היין, גברים על המתאבנים.
עשרים ושלושה מתאבנים ושלוש כוסות יין אח"כ ואנו נקראים למקומותינו. רפרוף על המרקים והסלטים וצלילה לעיקר: בשר. בשר בשר בשר ועוד בשר. כל חיות המקנה וחלק מחיות היער התנדבו לקחת חלק באירוע, מי בגריל ומי בתנור העישון. יאמי. אכלנו לאט ובנחת, כלום לא בוער, עוד צלע ועוד סטייק עד שלא נכנס עוד ביס.
בשלב הזה הוכרזה הפסקה מטודית לצורכי נשימה ושיחרור כפתורים. התפרשנו על הגבעות ועקבנו אחר השמש השוקעת והירח הממריא לצלילי מוסיקה אירית. כשהתסיים המופע היינו מוכנים ומזומנים לקיים את מצוות קינוח של מינחה.
אספנו את הילדים במצב של שלגון מתקדם וחזרנו הביתה עייפים אך שבעים. כנראה שעשינו משהו טוב השנה כי למרות החשש הכבד אפילו פקקים לא היו בדרך חזרה.
פאוזה:
עוד פאוזה:
בפרק הקודם קרתה לי פשלה איומה. זוכרים שהכרחתי אתכם לראות סוסים? אז אלה באמת היו פרות. יותר נכון פרה ועגל יונק. אז קודם כל, כל הכבוד לאלו שראו פרות וגם התעקשו על כך. שנית, כל הכבוד גם לממושמעים ביניכם שראו סוסים. אני מאד מעריכה את זה. לאות תודה קבלו לא סוס אחד אלא שניים:
ואגב תום, הכותרות בכותרת 
פרק I
פרק II
בשבוע הבא ידידי, יום האהבה בהשתתפות כוכב אורח. יש למה לצפות.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי: