דלת מסתובבת גדולה:
"את מעוררת רחמים, את יודעת?" אמרתי לדמות הגרוטסקית שבהתה בי מהמראה, "כמה זמן את חושבת להמשיך עם זה?" הוספתי תוך שאני מנסה להוריד את שאריות האיפור מפני. "השיא שלך היה אי שם בכתה ב', בהצגה לכבוד קבלת ספר התורה. תפקיד ראשי. המלמד בחדר. ועד שקיבלת את התפקיד פרחה נשמתך. ראית איך המורה זהרה מחלקת לכולם תפקידים, לכולם חוץ ממך עד שנותר רק התפקיד של המלמד ובכלל לא עלה בדעתך שהמורה תיתן אותו לילדה וכבר צנח ליבך ולא הבנת איך זה שכולם מקבלים תפקידים ורק את לא ואז היא אמרה שאת תפקיד המלמד תגלם פוסיקט ואת צרחת בתוך תוכך מרוב אושר ולכבוד התפקיד אספת את שיערך הארוך, זוכרת שהיה לך שיער ארוך אז? וטמנת אותו תחת הכובע והוצאת שתי פיאות שתסתלסלנה. וזוכרת איך הרגשת כשהקהל מחא לך כפיים בהתלהבות ואת כ"כ התרגשת שכאשר לחצת ידיים למורה אמרת לה את הדבר היחיד שעלה בדעתך להגיד למי שלוחצים עימו ידיים? זוכרת? מזל טוב אמרת לה ואף שהיית רק בת שבע מייד הבנת שדיברת שטויות. או שצחוקה המתגלגל של המורה זהרה הסגיר אותך? לא חשוב. ומאז כל מה שחלמת עליו היה לעמוד שוב על במה ולזכות בתשואות וכיכבת בכל הצגות בית-ספר ועצרות ימי הזכרון ובמסיבת הסיום ובספר המחזור היה כתוב שפוסיקט תהיה פעם שחקנית מפורסמת וכולנו נשמע עליה ובאמת התקבלת לתלמה ילין אבל אז אמא אמרה שלא בא בחשבון, משחק זה לבוהמיינים ולפי טון הדיבור שלה הבנת שבוהמיינים זאת מילת גנאי איומה אבל החלום היה גדול ממך ובפעם הראשונה עמדת על שלך ולמרות הצעקות והכעסים והאיומים והבכי סירבת לקבל את דעתה והלכת ללמוד בתלמה ילין.
תראי אותך עכשיו. מי מכיר אותך? מי שמע עליך? השיא שלך היה אי אז בכתה ב' ומאז הכיוון הוא אחד. שחקנית סוג ז' בהצגה סוג ז' במתנ"ס סוג ז' בשכונה ז' בעיר פיתוח משמימה, מתפרנסת בקושי מדיבוב סדרות מטופשות בערוץ הילדים ומפרסומות מזוויעות לאבקות כביסה. מסירה את האיפור, אוספת את חפציך וחוזרת לדירת החדר וחצי שלך בפלורנטין שם מקבלים את פניך ארבעה קירות, שלושה חתולים, שני עציצים ובדידות גדולה אחת.
יכולת להרים ידיים מזמן, ללכת ללמוד משפטים כמו שאבא רצה או להתחתן עם המהנדס המשמים ההוא כמו שאמא רצתה ולחיות באושר ועושר עם 2.2 ילדים וכלב אבל את לעולם לא תתני לאמא שלך את הסיפוק להגיד לך, "אמרתי לך?"
דלת קסמים:
תודה לדודה ותודה לחברי האקדמיה שהביאוני עד הלום. את הפסלון הזה אני מקדישה לאמא שלי. נו אמא, נכון שאת שמחה עכשיו שלא שמעתי בקולך?
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי: