ככה פתאום זה קרה. בלי אזהרה מוקדמת. בלי תחושת בטן. כאילו הוציאו התקע מהחשמל. פתאום לא הייתי מסוגלת להתקרב למחשב. לקרוא, לכתוב, להגיב. וככל שחלף הזמן חוסר היכולת הלכה והעמיקה. כמו חומת שנבנית ומגביהה. וכבר חשבתי לוותר אבל משהו צבט לי בלב בכל זאת. המקום הזה גרם לי לחוש טוב מספיק פעמים מכדי שפשוט אפנה את הגב ואלך. ויש פה יותר מאדם אחד או שניים או שלושה שתחושותי כלפיו נעות מחיבה עזה לאהבה נואשת.
אז כמו שמורידים פלסטר, פשוט במשיכה אחת. בהנפת מהירה של אצבעות על הקלידים. בשיטת טליק, מה שיצא יצא.
ודווקא היו לי כמה דברים לספר לכם בשבועות שחלפו.
רציתי למשל לספר לכם על בדיקות הדם שעשיתי לאחרונה לאות הזדהות עם שמאלנצ'יק. מתוקף תפקידו כקצין הבטחון במלון (בונוס של מנהלים, כמו גם להיות פקיד קבלה, איש תחזוקה וחדרנית 
) הוא נדרש להצהרת בריאות. לרופא, שאותו לא פגש מעולם היתה מספיק יושרה בכדי לדרוש ממנו לעבור בדיקות לפני שהוא חותם על ההצהרה המבוקשת. טופס הבדיקה שכב מיותם על השולחן ודקה לפני שעבר זמנו (שמאלנצ'יק מאמין אדוק בתיאוריה "מה שאני לא יודע לא מזיק לי") סיכמתי איתו שאצטרף אליו ואחזיק את ידו.
אז חמסהחמסהבליעיןהרעבןפורתיוסף הבדיקות של שנינו מצוינות . כרגיל הוא מנצח אותי גם בזה. בכל המדדים הכוכבית שלו בדיוק באמצע. בתחום הזה אין לו סטיות. אבל גם לי בגילי המופלג אין מה להתלונן. כל המדדים בתחום הנורמה. לכן קצת הופתעתי כשהרופא התקשר לשאול אותי אם הרביתי בפעילות גופנית מאומצת לאחרונה. המממ, תהיתי. למה הוא מרמז? אבל סתם מיהרתי לחשוד בכוונותיו. מסתבר שיש איזה אנזים (WTF?) שמופרש מהשריר ורמה גבוהה ממנו מעידה על עודף בפעילות גופנית. באופן לא ברור הידיעה על האנזים הסורר שלי דווקא עשתה אותי מאד גאה. אם רק הייתי מסוגלת לאותה השקעה גם בתחום הדיאטה כבר מזמן הייתי חטובה מאושרת. או סתם חטובה.
רציתי לספר לכם גם על אירוע מכונן אחר במעוננו הקט. בישלתי מרק עדשים. בהחלט. כלומר זרקתי לסיר עדשים לא לפני ששכחתי להשרות אותם ואל יקל בעיניכם פיסת הטריוויה הזאת. הוספתי מים, מלח, פלפל ואבקת מרק ואף לקט ירקות למרק. כלומר לא היה בסופר לקט ירקות למרק אז בהברקה של רגע קניתי לקט ירוקות לקוסקוס והוספתי אותו לסיר לא לפני שהוצאתי מתוכו את גרגרי החומוס אחד אחד. אלה לא יושבים לי טוב.
אחרי שעה של בישול טעמתי מהסיר. למרק היה צבע, טעם וריח של מי כביסה.
ואז בא שמאלנצ'יק, רכן מעל הסיר, ליחש לחשים, כישף כשפים, קיסם קסמים, הוסיף מעט מזה וקצת מההוא והופ, נהיה מרק לתפארת.
בשבת הבאה אני הולכת לבשל חמין.
מה עוד רציתי לספר לכם? כן, רציתי לשאול אם גם אתם קראתם את הידיעה על מחקר המוכיח שנשים מדברות פי שלושה מגברים. קראתם? עד סופה? כולל הדיווח על כך שגברים חושבים על סקס בממוצע בכל 52 שניות לעומת נשים שעושות זאת רק פעם ביום? וגם המחשבה היומית הבודדת הזאת היא בטח משהו כמו "אוף, שרק יעזוב אותי במנוחה הלילה".
טוב, עד כאן, נראה לי ממצה למדי בשביל come back. אני לא מתכוונת לקרוא כל מה שנכתב בשלושת השבועות האחרונים אז אם החמצתי משהו חשוב, שנון, מצחיק או מענין במיוחד נא לעדכן אותי.
בברכת שמש ביום וגשם בלילה
אאופוידרזיין.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי: