יומנה של חתולה

אני מתה על הים. באמת. אהבה גדולה. עם כמה הסתייגויות קטנות.

החול, למשל. לא מתה עליו. למען האמת, די מתעבת אותו. אני רואה בו אויב האנושות, ואויב אישי שלי בפרט.

את המים אני מאד אוהבת. באמת. רק מה, לא כ"כ אוהבת להתרטב. וגם כל היצורים האלה שצפים על המים לידי, לא ברור אם הם ממחלקת החי, הצומח או המגעיל.

אהה, השמש. אהבת חיי. אהבה אסורה.  אני נמסה לקרניה. תרתי משמע. תוך 10 דקות אני מתחילה להתאדות, כמו המכשפה הרעה מהצפון.

אני באמת אוהבת את הים. ממרחק בטוח. נניח, מהמרפסת של מנטה ריי/גיליס/כחול (הקף את המועדף עליך).

קמפרי תפוזים בצד אחד, קערת מולים טריים בצד שני, בריזה, שקיעה. אין מה לדבר, אהבת נצח.