יומנה של חתולה

מתוקף תפקידי כבטלנית מיומנת אני מתקראת מדי פעם ללוות חברים וחברות לעניניהם השונים ואתמול התלוויתי לחבצלת ליום פינוק בספא לכבוד יום הולדתה. קיבלתי שם את העיסוי רקמות העמוק הטוב ביותר שקיבלתי מימי (על העיסוי שלה חבצלת כבר תספר לכם בעצמה. או שלא). שכבתי שם והתפתלתי מעונג וכאב, תוהה איך יכול להיות שיש אנשים שאינם אוהבים מסאז'. או שוקולד. או את נינט (די פוסיקט, יש כל מיני סוגים של אנשים, אין צורך להיות שיפוטית. אבל נינט? בחייאת, איזה מין אנשים מסתובבים בינינו ועד כאן פינתנו דיבורים עם עצמי). ואז נפגשנו עם דודינקה לצהריים ושתיתי כוס יין וריכלנו על כולם (כן כן, גם עליכם) והיה כיף כיף כיף. ואז בא לי רעיון: למה שלא אעשה מזה קריירה בעצם? אציע את שירותי הטובים כולל רכב צמוד תמורת שכר מינימום + הוצאות + אופציה להרפיה לכל מי שצריך ליווי לסרט, מסעדה, הצגה, אופרה או חתונה של הבת של העוזרת (שין, אני מוכנה אפילו להתלוות אליך לפסטיגל אבל זה יעלה לך יותר. הרבה הרבה יותר). אני יכולה להיות שובבה, מתוחכמת, דברנית, שתקנית (טוב, שתקנית אולי לא), אשה, ילדה, מה שצריך. אז קדימה, מבצע 1+1 לעשרת המזמינים הראשונים.

חוץ מזה היינו במסה בשבוע שעבר לחגוג שנת עסקים מוצלחת של שמאלנצ'יק. "השנה היתה שנה מצוינת" הוא עשה טעות של טירונים ואמר לפני מספר ימים. "עמדתי בכל יעדי המכירות שלי. שנה הבאה אינשאללה תהיה שנת רכישות". "אני, אני", קפצתי, "ברכישות אני מבינה"  ומיד הזמנתי לנו שולחן במסה. פייר? התאכזבתי. הלכנו על ארבע מנות ראשונות, אחת עיקרית ואחת אחרונה ומתוכן רק מנה ראשונה אחת והקינוח היו ממש ממש וואו. שאר המנות היו בינוניות לגמרי. אני לא אומרת שהערב היה כשלון. היה נעים להעמיד פנים ערב אחד שאנחנו איזה הוז & הוז, לשקוע בספות הלבנות ולעקוב אחר גדודי המלצריות, הייננים והמארחות מתרוצצים אנא ואנא. כנראה שכסף (וקוקטייל ובקבוק יין) משפיעים לטובה על הליבידו כי לראשונה זה שנות דור הזדיינו פעמיים בלילה.