באופן מפתיע ולא צפוי לא זכיתי בפרס הגדול בלוטו. או בטוטו. אבל אני לא יכולה להתלונן על המזל שלי. הנה, רק אתמול היה כתוב בעתון שבני מזל תאומים, בצוותא עם אריה הם הנהגים שהכי ממעטים להסתבך בעבירות תנועה או בתאונות דרכים טפוטפוחמסהחמסהבליעיןהרע. הענין עם אריה עדיין טעון הוכחה אבל אני יכולה להעמיד שורה של מליצי יושר מכובדים יותר או פחות שיעידו על שליתתתתי המופלאה בהלכות הנהיגה, לא כולל אותה פעם שיצאתי מהרכב מלאת התפעלות עצמית על החניה המופלאה שדפקתי והלכתי מבלי להביט אחור או מה שיותר גרוע, מבלי לכבות את המנוע ו/או להוציא את המפתחות מהסוויץ'.
מצד שני גם היה כתוב באותו העיתון שמחקרים חדשים מגלים קשר ישיר בין חוסר בשעות שינה להשמנה. "רוצים לרזות? לכו לישון" זעקה הכותרת. אז תנו לי להגיד לכם משהו: ניסיתי את זה כבר. זה לא עובד.
גם בשווארמה אני כנראה כבר לא אזכה, ולא זה המקום והזמן לדבר על שוחד וחנופה ומעשים שיאים לרפובליקות בננה מסוימות וחבל, כי הפעם דווקא החלטתי להשתתף בפרוייקט ואף כתבתי סיפור אחד. כלומר חיימקה כתב. אני הקלדתי. הנה הוא בפינה לשיפוטכם:
בשמונה וחצי בבוקר הוא נכנס לחדר, זרק את הארגזים על השולחן ויצא בטריקת דלת.
אני חייבת להתחיל לנעול את הדלת, חשבה בקול רם. בכל זאת, בחורה שגרה לבד בדירת קרקע חייבת להפגין יותר אחריות.
מה זה כבר יכול להיות? תהתה, לא נראה לי שצריך להזעיק את יחידת החבלנים המשטרתית, אני לא צריכה שהדירה שלי תיראה כמו בית ממוצע בשדרות.
היה זה דווקא קול התקתוק ששינה את דעתה. החליטה לא לקחת סיכונים. אז הם באו ועשו "פיצוץ מבוקר".
עשר דקות אח"כ התקשרה להודות לאמא שלה על השעון החדש שרצתה מזמן והעוף הממולא באורז וצנוברים שביקשה שתכין לה לשבת.
וכך היא ישבה וניקתה את ערימת האורז עד עלות השחר.
אחחח, מצוין. מקורי וטעים.
בשלב הזה התכוונתי להכניס מספר תמונות מאממות של בני ביתי בתנוחות שונות אבל התוכנה להקטנת תמונות התאיידה לה. אי לכך ובהתאם לזאת אספר לכם באיחור מה (איחור זה שמי האמצעי כידוע) על הבוקר כיף שביליתי עם שולינקה ומיצי בסוניה געצל בסימטה אלמונית. היה כיף גדול שהורכב מאחת חצר זיוָנית, אחד מלצר אניטיפת, אחד כריך ענק ואחד עינוי סיני בדמות קונדיטור ממורמר ועגום עיניים שמאפייתו ממוקמת בשולי החצר. כל כמה דקות היה חולף על פנינו בגרירת רגליים, נושא מגשי עוגות שהרגע יצאו מהתנור ושובל ריחני משתרך אחריו, מותיר אותי מריירת ומגרגרת. עוד רגע בלעתי אותו על מכנסי הפפיטה שלו וקרוקסיו. אני לא יודעת למה אבל את שולה זה מאד הצחיק. גם את מיצי.
מצאתי את התוכנה שמצמצמת את משקל התמונות אבל הפוסט כבר ממילא ארוך מדי אז רק אחת של חורף:
צ'יף, במיוחד בשבילך, המפלצת הדו-ראשית האהובה עליך:
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי: