יומנה של חתולה

אם יורשה לי להעיד על עצמי (וזה לא שאני באמת מבקשת את רשותכם) אני נהגת מצוינת.

מאז שעברתי טסט מכה ראשונה בגיל 17 אצל בדיחי הנורא (וזקני השבט אולי יזכרו את השם) אני משייטת בכבישי ארצנו הקטנה בשמחה ונחת ואף לא נמנעת מלנהוג בארצות רחוקות, הן בצד שמאל והן בימין. קטן עלי.

גם שמאלנצ'יק נהג מצוין. באמת. בתפעול הטכני של כלי הרכב אין עליו. הבעיה רק בהבנתו את רוח הדברים.

מרגע שמתישב ליד ההגה משתלטת על אישי הטוב רוח רעה והוא הופך למפלצת צמאת דם. כל הנטיות הנאנדרתליות שחשבתי שהצלחתי לאלף מתפרצות החוצה בעוצמה של כדור הנורה מתותח, כבאותה קלסיקה מצוירת מבית דיסני וורלד בכיכובו של גופי.

מסלולים ונתיבים לא מדברים אל ליבו. למה להסתפק באחד כשאפשר בשניים?

וינקר? מוטב מראש לבקש זיכוי מהיצרן.

אם צריך לפנות ימינה יסע בנתיב השמאלי ביותר עד כעשרה מטר לפני הפנייה ואז יחתוך בוירטואזיות מותיר אחריו שובל של נהגים פעורי פה שלא יודעים מה זה העב"ם שהרגע חלף על פניהם.  

אבל הדבר שהכי הורס אותי הוא שאם שנינו נצא מאותה נקודה בשני רכבים שונים ופנינו מועדות לאותו יעד (שתי רכבות יוצאות מנקודה מסוימת וגו') הוא תמיד, אבל תמיד, יגיע חמש שניות לפני.

איך תסבירו את זה? (וחישבו טוב טוב לפני שאתם עונים, כן?)