יומנה של חתולה

אז זהו, שכן.

מאז שהעוזרת הנאמנה והטובה שלי התאיידה לה יום בהיר אחד בחסותה האדיבה של משטרת ההגירה עברו כבר מספר שבועות.

למשך זמן מה הצלחתי להתעלם באלגנטיות מהטינופת המצטברת ואת הרובד העכור הזה על הרהיטים ייחסתי לראייתי המטשטשת

אך משבני הבית החלו להידבק לריצפה הבנתי שכלו כל הקיצין ויש להפשיל שרוולים.

אז גייסתי המישפחה בפיתויים ואיומים. שמאלנצ'יק מונה על האבק והשואב, אני על הספונג'ה והכלים הסניטריים ואפילו הנסיכה הקסומה  התנדבה להחליף מצעים.

שלוש שעות מאוחר יותר נפלנו עייפים אך מרוצים על הספה, פושטים את אברינו הלאים ומביטים סביב בהתפעלות על מעשה ידינו.

הבית נצץ לנגדנו בביישנות מופתעת וסיפוק גדול אחז אותנו. כמעט כמו אחרי התגלגלות ממושכת בין הסדינים. תהיתי האם לזה מתכוונים כל מומחי הסקס לזוגות ותיקים בבואם לדבר על גיוון ויציאה מהשיגרה. אין ספק שהמבצע תרם ל bonding  המשפחתי.

רק הוויכוח על מה נשרוף את הכסף שחסכנו פגם מעט באידיליה. אני חשבתי יותר בכוון של מסעדה טובה או זוג נעליים ואילו שמאלנצ'יק חשב משום מה  על האוברדראפט.

עכשיו נותר רק עוד למצוא מישהו שיאמץ את הילדים והכלבים, לפחות עד שתימצא לנו עוזרת חדשה ובא לציון גואל.

ומשעייפנו, צריכים לנוח. אנו יוצאים לחופש קצר. נתראה שוב ביום ראשון.

עד אז תהיו טובים (או לא) ותשמרו על הבית נקי.