יומנה של חתולה

השעה היתה אחת בצהריים כשיצאתי מהקליניקה של מ., המטפלת בשיטת גרינברג (ואל תשאלו אותי מהי שיטת גרינברג כי אין לי מושג) ששולה שידכה לי  והרגשתי צורך דחוף בחברה. למען הסדר הטוב הראשון שפניתי אליו בהצעה שאי אפשר לסרב לה היה דווקא שמאלנצ'יק והוא, כמה מפתיע, לא היסס שניה לפני שסירב לי.

ישבתי במכונית מדוכדכת וממורמרת וסימסתי לשולה: "את פנויה אולי במקרה"? "כן, אני נמצאת בקנטינה עכשיו מחכה לחברים". "אני מטר ממך" סימסתי לה ובלבי התפללתי בבקשה בבקשה בבקשה שתזמין אותי להצטרף אליהם ועוד טרם יצאה התפילה מלבי בדרכה לפיית המשאלות כבר היתה שולה על הקו, מזמינה אותי להצטרף אליהם. וכך פגשתי את ג'יימס האגדי ואת גולדי וגיליתי שהם כל מה ששולה מספרת עליהם ואף יותר. בלי להרגיש שרפנו יחד שלוש שעות קסומות וטעימות בחסות פסטיס (לא נס ליחה גם אחרי שנים רבות של פעילות והחלפת שף) ובשום שלב לא הרגשתי מיותרת או לא שייכת. שולה תמיד טוענת שהיא אנטיפאטית אבל לדעתי זה בדיוק סוד הקסם שלה. שולה היא שולה, מה שאתה רואה זה מה שיש וזה אמיתי וזו כנראה הסיבה שאנשים חשים כ"כ טוב ונוח במחיצתה.

היום מסיבת פורים. זו כבר מסורת אצלנו. שנה חמישית. הרבה לפני פרוץ ישרא לחיי. בשנתיים האחרונות שמתי לב שכובד המשקל עובר מחבריי מה"חיים האמיתיים" לחבריי הבלוגרים. אני לא יודעת למה זה כך. כנראה שחבריי מהחיים שלפני ישרא כבר מיצו את הענין ושבועיים לפני פורים הם נכנסים למגננה. מנתקים הטלפונים, מתנתקים מהאינטרנט, ממלכדים את דלת ביתם, מסווים את קולם ומדביקים ריבועים מטושטשים כאלה על פניהם. המהדרים גם עוזבים את הבית עד ליל הסדר רק כדי לא להתמודד עם שיחת הטלפון העולצת שלי בענין מסיבת פורים.  הם עובדים נורא קשה, אין להם כח, אין להם חשק, אין להם מצב-רוח באמא'שלי שרק אעזוב אותם. זה קצת מעציב אותי. איכשהו דיימנתי מסורת כזאת בנוסח ותיקי הפלמ"ח שתלווה אותנו עד הדרך לחלקה המשפחתית ונפלאותיה תסופרנה מפה לאוזן.

למזלי הרב ושמחתי הרבה מנשוא חבריי הבלוגריים נכנסו כבר מזמן לחיי האמיתיים והפכו חלק בלתי נפרד מהם. איזה מזל שגם בגילי המופלג אפשר פתאום להכיר אנשים חדשים ולהתחבר בחיבורים מופלאים כאלה ואפשר לעשות ולהתחדש ולא להסתפק בציפיה לקיצבת הזיקנה וביקורי הנכדים.

עכשיו אם תסלחו לי אני הולכת למרוח מסיכת יופי על פני ולצבוע את צפורניי בלק ירוק.

שיהיה פורים שמח ומבדח לכולם.

* או בגירסה השמאלנית: אם לאשתך יש בלוג כדאי שתדע איפה האספירין.