יומנה של חתולה

בעיקר אם אתם אחד מ-13 חברי ש"ס שנתקעו 45 דקות במעלית אחת.

הו, האימה ששטפה אותי כשניסיתי לדמיין את עצמי תקועה שם יחד איתם באותה מעלית. בררררר.

ביום שבת לא יכולנו להתעלם מתכול השמיים והחלטנו ללכת לרכב על סוסים בחבצלת השרון. החווה. לא הבלוגרית. כמובן שעד שאנחנו זזים השמש כבר מאיימת לשקוע והסידור עבודה של הסוסים מלא לשבוע הקרוב. הגענו לחווה בשלוש וחצי רק כדי לגלות שאולי בחמש וחצי נוכל לצאת לרכיבה. בחמש ועשרה נשברנו, תקענו פיתה דרוזית עם לבנה/שמן זית/זעתר והמרנו את הרכיבה בישיבה על איזה חוף אסור לרחצה בשולי נתניה.

הגזלן המקומי הפתיע עם שלמה ארצי, מבחר בירות קרות, זיתים מרים וארטיקים מהבציר האחרון ואנו ערכנו ויכוחים סוערים בשאלה כמה זמן יקח לשמש לשקוע:

נופל מהרגליים:

חדר עם נוף לים:

נסיכה:

ככה את לא נכנסת הביתה:

עשר דקות לשקיעה:

חמש דקות לשקיעה:

תם ונשלם:

ואז נסענו לחבצלת מהשרון. הבלוגרית, לא החווה. חיסלנו את שאריות ארוחת הצהריים שלהם וערכנו מרתון "ואולי הפעם" עד שהבנזוג נשבר מהרמה הרדודה והשפה הבוטה וכיבה לנו את הטלויזיה. חזרנו הביתה עייפים אך שבעים ושמחנו שהילדים שלנו כבר גדולים מספיק בשביל להתקלח לבד.