יומנה של חתולה

כשהחזרתי את ההורים שלי הביתה אחרי עוד בילוי שגרתי במכון הלב (בדיקת קוצב, לא להיבהל) הם התעקשו שאקח הביתה חתיכת רגל קרושה לשמאלנצ'יק. "אחח, זה יצא לי כ"כ טוב הפעם" העידה אמא שלי על עיסתה ואבא שלי הוסיף ואמר "אחח, הרגל הקרושה של אמא שלך, אף רגל לא משתווה לה".  אפילו הטיעון המנצח של "כואב לי נורא הגב ואני מעדיפה שלא לצאת ולהיכנס לרכב" לא עזר. אבא שלי דידה בקופצניות מפתיעה על שלוש רגליו ותוך דקות ספורות נחתה על המושב לצידי צלחת בה הבריקו למרחוק 3 חתיכות של המאכל הרוטט הזה. כל הדרך הביתה הן נעצו בי מבטים חורשי רע ואילו אני חששתי להסב את פני פן המפלצת שלצידי תתעצם ותגדל ותמלא את חלל המכונית כמו החייזר הזה ממכסח השדים. זה נס שבכלל שהגעתי הביתה בשלום.

עכשיו הן יושבות להן שם במקרר בהבעה ג'לטינית קפואה וכבר מזמן הייתי זורקת אותן לכלבים אבל אני חוששת מההשפעה שתהיה לזה על הנפיחות שלהם. גם ככה הארומה בלתי נסבלת אז אתם יכולים לתאר לעצמכם מה זה להיקלע לחדר סגור עם שתי מפלצות שהרגע טחנו רגל קרושה מפוצצת בשום?

ואם כבר מדברים על מקרר והבעה ג'לטינית קפואה אז הנסיכה הפנתה את תשומת לבי לכך שהאיש מהאוטו גלידה לא השתנה בכלל מאז שפגשנו בו לראשונה. כבר עשרים שנה לפחות שהוא מסתובב בשעות קבועות ובמסלולים קבועים, משמח קטנים וגדולים במיטב התוצרת ובעוד שילדיי הבוגרים הספיקו בינתיים להיגמל מחיתולים ומוצצים, להשאיר חותם במערכת החינוך, לצמח זקן (הוא) ושדיים (היא, בערך), להתחייל ולהשתחרר הוא נותר בשערו הכהה ופניו נטולות הקמטים כמו איזה דוריאן גריי של הגלידות. מענין אם זה בגלל הגלידות או בגלל שהוא גר במקרר. היי, אני חושבת שעליתי פה אל איזה המצאה קוסמטית שתשנה את פני העתיד.

ואם כבר מדברים על הנסיכה אז אנחנו נוסעות ביום שני לשבוע לאמסטרדם וברלין. ביום שבת התפננו לנו במיטה והעלינו זכרונות מהנסיעה המופלאה שלנו ללונדון מלפני הגיוס שלה ולפני שהספקנו להגיד "אוווווו, איזה כיף היה" שמאלנצ'יק כבר הזמין טיסות ובתי מלון. אני משתדלת לא לחשוב מה היה לו כ"כ דחוף לשלוח אותי מפה לשבוע. אני משתדלת גם לא לחשוב על הגב התפוס שלי ועל העובדה שאני לא ממש יכולה לשבת. אני בטוחה שזה לא שום דבר שהאויר המתוק באמסטרדם והקניות בברלין לא יוכלו לתקן.