יומנה של חתולה

אני שוכבת לא רע.

גם מהלכת. לאט, בזהירות, אך בהתמדה.

נשאר לי רק ללמוד לשבת ואני שוב על הסוס.

לא התרחצתי שלושה ימים (תירגעו).

יש לי דחפים של אשה בהריון.

הלוואי חמוצים.

double מק'רויאל עם גבינה ופוטטו צ'יפס. וגלידה. הרבה גלידה.

מגשים עמוסי כל טוב מגיעים לחדרי במרווחי זמן בלתי אפשריים.

כלומר, אצל מישהו אחר זה בלתי אפשרי.

אצלי - אין כזה דבר בלתי אפשרי. ילד טוב משאיר צלחת ריקה, מכירים? את השיר הזה כתבו עלי.

עוד שבוע כזה ואני אאלץ לטפס מעלה מעלה בסולם ולאתר את הבגדים "ההם", מאז. דאמיט.

גיליתי את נפלאות הטלויזיה. סרטים ישנים. תוכניות בוקר. ריאליטי. talk shows.  מתביישת לומר אך התמכרתי לרווקה (הגרסה המקורית לקחי אותי שרון). בא'נה, איזה חתיכים? אחד אחד. אפילו צפיתי בפרק אחד של השיר שלנו (אם אינכם מכירים אז באמת לא חשוב).     

הראשון שמוצא אותי צופה בטלנובלה כלשהיא מתבקש להצמיד כרית לפני עד שאפסיק לפרכס. 

אני מסטולית רוב הזמן. מתוק הרופא הזה. אסיול הוא רשם לי.

סה"כ החיים יפים. נתתי גז והשארתי את אלכסנדר המאושר הרחק הרחק מאחור.

אם רק הייתי מלמדת אותו לגהץ.