יומנה של חתולה

היה היה פעם, לפני שנים רבות, פסטיבל מחולות בכרמיאל.

אחרי שבוע במיטה הזכרונות שלי מטושטשים כמו יומני כרמל ישנים. קבוצות קבוצות של חלוצים בבגדי חאקי סובבים במעגלים

שאיני יודעת מה פישרם.

אז מה אני כן זוכרת מהאירוע?

את ארוחת הבוקר כמובן. כל הדרכים מהמרכז לצפון בכביש חיפה הישן מובילות לבית היין במעברות.

פנייה ראשונה או שנייה שמאלה אחרי צומת השרון ("בית ליד") והגעת לארוחת הבוקר המופלאה ביותר שניתן למצוא.

תשכחו מחביתה משתי ביצים, חת'כת לחם, קצת גבינה וחסה מעולפת.

בבית היין מגישים לך פלטת עץ ועליה ארבעה סוגי גבינות מפוארות, צלוחית זיתים ולימונים מוחמצים מהטובים שאכלתם אי פעם,

שלושה סוגי חמאה מתובלת, לחם טרי שנאפה הרגע, בד"כ ג'בטה אך יש גם לחם זיתים, אגוזים ושלל מיני תענוגות שעליכם רק לבקש

וגולת הכותרת - צלחת ירקות טריים שיפתח הפאלח קטף רק הרגע מהשדה, זילף עליהם מעט לימון ושמן זית, השליך כמה טבעות של בצל סגול ואודרוב, לשולחן.  על ארוחה כזו בתוספת מיץ טרי (אשכולית אדומה, יאמי) וקפה נהדר הם גובים  -.38 שקלים.

עכשיו. אף אחד, ואני חוזרת - אף אחד לא מסוגל לגמור ארוחת בוקר כזו ואי לכך, ואף המלצרים החביבים ימליצו זאת לכם (אם הייתי הבוסית שלהם הייתי מפטרת אותם לאלתר) יש להזמין במקרה הטוב ארוחה אחת לשני סועדים ופשוט להזמין עוד לחם.

תוסיפו לזאת את הנוף השרון הנפלא שמסביב. גפנים מטפסות, ברושים מנידים ראשם וכביש מתפתל רחוק מספיק בכדי לא לשמוע את המכוניות ואתם בגן-עדן.

ואל לנו לשכוח את חנות היין ושאר הגודיז שגורמת לך לרייר באופן בלתי נשלט אל מול המדפים מלאי הכל טוב החל מיינות ובירות מכל העולם וכלה בשוקולדים, פולי קפה מצופים, דבש, ריבות ואקססריס ליינן המתחיל ו/או המתקדם.

בקושי רב אספנו את אברינו המתפזרים ולקול מחאתם החלושה דחסנו אותם למכונית והמשכנו לכרמיאל, להגיע בדיוק בזמן לחזרה וסימוני במה אשר נערכו איך לא, בשעה שאין טובה ממנה בקיץ ישראלי. 13:30, בשמש.

אם תהיתי פעם איך מרגיש עוף במיקרוגל קיבלתי תשובה לתהיותיי. פשוט התבשלתי מבפנים החוצה. המוח שלי בער והזיעה ניגרה לי ממקומות שלא ידעתי על מקומם. אשכרה היזעתי מהרחם.

בתום החזרה נמלטנו בכוחות אחרונים לחדרים ששכרנו בקדרים, כ -20 דקות מכרמיאל. רבצנו בחדר כלוויתנים שהוטלו אל החוף.

כעבור שעתיים משכנו עצמנו בשערות ראשנו, התגלגלנו חזרה למכוניות וחזרנו לאיצטדיון בכרמיאל, לקחת חלק במופע להקות ותיקים.

עכשיו אני שואלת אותכם. מי שפוי וברצון חופשי יבוא לראות הופעות ריקודי עם של להקות ותיקים? מי? אלא אם כן כיוונו אקדח לרקתו או איימו עליו בשלילת תענוגות כאלה ואחרים לזמן לא מוגבל.

ברור לכם ששמאלנצ'יק והנסיכה הקסומה ישבו בקהל. 

בפנים נפולות, בחיוך מעושה ובאי שקט בולט (טחורים?) ישבו השניים וצפו במופע מתחילתו ועד סופו.

נהנו, בטח שנהנו, שמאלנצ'יק יודע דבר או שניים על ניכוי שליש בשל התנהגות טובה.

 בחצות הליל התחילה תחרות כוריאוגרפים. בד"כ בתחרות הזו משתתפת הלהקה הבוגרת (סטודנטים) שהיא הטובה מבין כל הלהקות העירוניות אך הפעם לכוריאוגרפית שלנו היה רעיון מבריק: לשלב בין להקה זו ללהקת הותיקים. שוס אדיר אני אומרת לכם. רק מה, ותיקים והופעה שמתחילה בחצות ומסתיימת אחרי שתיים בלילה? אל תתרשמו מכך שלהקת הותיקים מוגדרת כבני +30

כמו שכבר אמרתי לכם פעם, קרוב ל -40 ולא חשוב מאיזה צד של ה- 40 יהיה מדויק יותר. גריאטרים בקיצור. היה לא קל.

ועוד פחות קל היה להתיצב למחרת ב 09:00 לחזרה נוספת, הפעם למופע הסיום הגרנדיוזי. ואם חשבתם שתשע בבוקר קריר? אז טעיתם. בחזרה הזו השתתפו כל הלהקות, כ -100 במספר החל מהצעירים בני ה- 10 ועד המבוגרים בני ה- +30.

ואם לנו היה חם אתם יכולים לתאר לכם את הקטנות. בחיי, ממש מסכנות היו. על סף עילפון.

אבל עבר איכשהו ועכשיו היה לנו את כל היום לרשותנו.

שמעתם על המעיין הנסתר?  גם אני הייתי מחמיצה אותו לולא שלטים ענקיים שהכריזו "המעיין הנסתר" ואם חשבתם לרגע לפספס את השלט "המעיין הנסתר" אז יזמנו החרוץ דאג לתקוע שם דגלים, חזיזים, נורות צבעוניות ולהקת מעודדות שהיכו בדרבוקות וגלגלו בלשונם. נסתר או לא? 

ועוד דאג יזמנו החרוץ לשלט את הדרך ולתקוע בסופה מחירון (20 ש"ח לבן-אדם, לי זה עולה יותר). מהמעיין הנסתר, מעין בריכת קצינים מקומית נשארה אמבטיה ירקרקה אך לידה בנה יזמנו בריכה מקסימה במרומי ההר בלב מטע זיתים מוקפת צוקים מלאי הוד.

יחד איתנו, 11 איש, לא היו שם יותר מ- 20 איש. פינת זולה, כסאות נוח, שש-בש ובעיקר מים צלולים צלולים, קרירים כמתבקש ביום חם כזה וכמעט ללא כלור. מתנו ועלינו לגן-עדן. אם רוצים לאכול מתאמים עם בעלי המקום ולאחר כשעתיים מוזמנים לחדר האוכל, כלומר מרפסת יפהפיה הצופה אל הנוף המרהיב. מסובים על מזרנים סביב שולחן נמוך עמוס כל טוב בסלטים הטעימים ביותר שטעמתי מימי

בתוספת פרגיות או קבבים, צ'יפס, שתייה קלה וקפה משובח. אני לא פריקית גדולה של אוכל מזרחי אבל זה יהיה חטא גדול  להעמיד בשורה אחת את האוכל הזה ליד כל המזרחיות המגעילות כמו איציק הגדול, מוסה הקטן ושות'.

וכיוון שמזרונים כבר היו שם אז גלשנו לאיטנו לשלאף שטונדה. מאוורר טבעי קרר את גופנו המיוזע. ציפור טורפת דאתה בשמיים ועקבנו

אחריה במבטינו עד שנרדמנו.

18:00 . יש לקום. מקלחת מהירה וחזרה לכרמיאל. מופע הסיום. באמפיתאטרון של כרמיאל (אם מישהו מכיר) על במת ענק שערב קודם

חוללו עליה להקת המחול הקיבוצית ושנה קודם להקת בת-שבע, אל מול 20,000 צופים עלינו אנחנו, כולנו, לבושים לבן בוהק כשעין תורכית כחולה מבהיקה במרכז חולצתנו לחולל ריקוד תורכי. ציניות בצד עכשיו. היה ממש מדהים ומרגש. האנרגיה ששוטפת את הגוף מכפות הרגליים ועד קצות השיער למראה הקהל הרב הזה שמביט בך בציפיה ומוחא כפיים בהתלהבות, המוסיקה התורכית האוטנטית, המקפיצה, המרימה אותך לגבהים שלא חשבת שתגיע אליהם. מאה רקדנים בלבן מחוללים בשורות מדויקות, מעברים מהירים, שינויי

מיקומים והעמדות. רגע שלוש שורות ומיד שורה אחת שנפתחת לשלשות ולרביעיות ולגורן ושוב לארבעה טורים. והכל מדויק ודינמי ואנרגטי. חלום.

שתיים בלילה. תם ונשלם. הזדכינו על התלבושות, נשקנו לעין התכולה לשלום ועזבנו את כרמיאל.

דווקא תכננתי על ארוחת ערב חגיגית לציון סיום האירוע אך הקולגות שהיו עימי במכונית רצו רק הביתה. משונים הצעירים האלה אני אומרת לכם. לישון אפשר בקבר, לא?