יומנה של חתולה

הנסיכה חגגה 19 קיצים ולכבוד זה וכן לכבוד הגיוס שלה הקרב ובא היא ערכה מסיבה לחבריה.

שבועיים התלבטנו האם להזמין D.J או לא. היה לי ספק מבוסס למדי שהחברים שלה אינם עשויים מהזן המרקד.

הצעתי לה להזמין את להקת המחול המקשישה שלי כגיבוי.

אנחנו נשב למטה, אמרתי לה, נצפה בפתיחה של האולימפיאדה, ננשנש משהו ושנייה לפני שהדי.ג'יי חותך ורידים מרוב יאוש

אנו נעלה לרחבה ונפליא בביצוענו.

הבום שנשמע בנפילתה לריצפה מרוב צחוק הכניס כמה מותיקי השכונה למקלטים.

בפולניות ראויה לכל שבח הפנמתי את עלבוני, מחלתי על כבודי ובחיוך חביב הצעתי לה להפעיל את הקריוקי הביתי במקום.

ההצעה התקבלה וההכנות יצאו לדרך.

כיון שהמסיבה יצאה ביום ששי ה- 13 לחודש החדר קושט בהתאם בשלל בלונים מרחפים באדום ושחור, המנורות כוסו צלופן אדום ונרות הונחו בכל פינה.

שמאלנצ'יק (זוכרים אותו?) דאג לאוכל. התפריט - מקסיקני (היתה לנו מסעדה מקסיקנית פעם למקרה שאתם תוהים). 

הוא דאג כ"כ הרבה שאנחנו אוכלים המבורגרים וצ'ילי כבר חמישה ימים רצוף. הפכנו לצפלינים קטנים. אנו מרחפים כעשרה סנטימטרים מעל הקרקע ומשתדלים לנשום דרך הפה בלבד.

הינוקות, לא רק שלא מרקדים ו/או שרים גם לא אוכלים מסתבר.

נותרנו עם הררי אורז, צ'ילי ופריחולס (תבשיל של שעועית שחורה), 40 המבורגרים תוצרת בית, טורטיות ונאצ'וס תוצרת בית גם הם וכן מטבלי סלסה, שמנת וגאווקאמולי. 

מעניין, דווקא המרגריטות נשתו עם תום.

ביום שבת הזמנו את השכנים.

ביום א' את המשפחה המורחבת.

ביום ב' את חברי הלהקה שלי.

אתמול חברים.

ועכשיו, נוסף לכל האוכל אנחנו תקועים גם עם פרפה מנגו וחמש עוגות.

לפי החשבון שלי, תאריך התפוגה של האוכל - מחר.

אז הזדמנות אחרונה:

מישהו רעב?