יומנה של חתולה

אפתח בבקשת סליחה מראש מאנשי המחשב שבין קוראיי.אני בטוחה שההשמצה הבאה אינה קשורה אליכם כלל ועיקר.

זו רק אני שנופלת תמיד על זן מסויים מאד של טכנאים. ולעובדה שאני אטומה לחלוטין לנושא אין כמובן שום השפעה. כמובן.

אז אחרי ארבעה ימים המכשף שב ונאלם. לא מצליחה להתחבר לאינטרנט.  עשרה ימים הוא היה במעבדה. עשרה ימים. "הוא" לקח אותו ביום חמישי לפני שבועיים והבטיח לי חגיגית שביום שישי, מקסימום בשבת אני מקבלת אותו חזרה, יפה וחתיך ומושלם ומוכן לכל פקודה שאצווה עליו.

עמדתי מולו ברגליים כושלות ועיניים מזוגגות בעודו מפליג בהסברים מלומדים תוך כדי ניפנופיי ידיים והשפרצות רוק מינוריות הכוללים תיאורים מפורטים של אבריי מחשב פנימיים שלא שמעתי מעולם על קיומם ואין לי שמץ מושג מה תפקידם בכוח. הוא יגדיל, הוא יזיז, הוא יוסיף וישנה ויהלל ויקלס וישבח ובסוף המחשב שלי ירוץ ויקפוץ וידקלם את האודיסאה מהסוף להתחלה מבלי למצמץ.

ניסיתי לומר משהו, לרמוז בלי להעליב שבאמת, אין לי שמץ של מושג על מה הוא מדבר, לא ממש איכפת לי כל המינוחים הטכניים הללו, אני לא מבינה דבר וחצי דבר מדבריו. כל מה שאני צריכה זה שהכפתור enter יעבוד ורק שילך כבר וימהר לחזור. עמדתי שם מתנדנדת, העיניים שלי התגלגלו לאחור, השערות שעל גופי הזדקרו וקצף יצא לי מהפה. חישבתי להתעלף אך הוא בשלו. מפליא בחישובים ונוסחאות והבטחות לעולם מושלם. רק כשהתחלתי לחרחר הוא תפס את עצמו, עמס על כתפיו הצרות את המכשף ויצא לדרכו.

טוב. אז אפילו אני, תמימה ככל שאהיה אבל למודת סבל לא באמת חשבתי שהמכשף יחזור אלי תוך יומיים. אפילו לא תוך שלושה.

אבל ביום שני כבר התחלתי לתהות. ביום שלישי שאלתי בעדינות לשלומו ומתי יש סיכוי לאיחוד מרגש, ביום רביעי כבר כעסתי וביום חמישי ממש, אבל ממש התעצבנתי. שישי-שבת הסתובבתי בבית כארי בסוגר מרגיעה עצמי בבליסה בלתי נשלטת  וביום ראשון שמאלנצ'יק התקשר לטכנאי ולחש לו בקול נמוך שאם הוא חפץ חיים, כדאי שיחזיר את המכשף לאלתר.

וזה עבד. "הוא" הגיע, רגוע שופע חיוכים (הם תמיד רגועים ושופעי חיוכים. זה רק אנחנו שעוד שנייה מתפוצצים) כאילו מעולם לא הלך,

לא מבין על מה המהומה. חיבר פה, התקין שם ו.... יש. יש מחשב. בערך. פחות או יותר. לא הכל ממש עובד ולפעמים זה נתקע וצריך ללכת לבזק סטור להחליף מודם והכבל שאמור לחבר את שני המחשבים לרשת לא ממש בסדר ובהזדמנות הוא יביא כבל אחר אבל עכשיו הוא עסוק, עכשיו הוא בדיוק אצל לקוח והיום הוא צריך לנסוע לבאר-שבע ובחצות הוא יקפוץ לרגע והוא רק צריך ללכת לראות דירה או שתיים (עולה ברמת החיים, למה לא, בכבוד) ותיכף הוא חוזר ו... ההמשך ברור.

אבל זה בסדר ידידי. קח לך את הזמן. תלך. תבוא. תמשיך לחייך.

רק תזכור את כל הסאגה הזו כשתבוא לקחת את הצ'ק.

נראה אז מי יחייך.