יומנה של חתולה

טוב. ינוקא יכול ללכת לביה"ס כבר מחר מצידי.

 הכל עטוף, ארוז ומוכן.

כיתה א'. הכל מדוגם. ילקוט חדש. קלמר חדש. שלושה עפרונות מחודדים. מחק. מחדד משוכלל. מספריים קטנים. סרגל. דבק (סטיק, לא נוזלי). שלושה מרקרים (צריך היה רק שניים אך לא הייתי סגורה על צבע).

צבעי עפרון, צבעי פסטל, טושים ופלסטלינה.

מחברת חשבון עטופה כחול

מחברת קשר בורוד

כשורי שפה באדום

טבע בירוק (כמה סמלי)

וחגים בלבן. אללי - אין לבן. מאלתרים. מדביקים דף לבן חלק (טוב שיש מדפסת בבית) ומצמידים מעל נייר עטיפה שקוף. ילד רביעי, צפוי שכבר אדע דבר או שניים, לא?

מדבקות צבעוניות על  ה כ ל. ספרים, מחברות, חוברות חשבון (תשע במספר), קלסרים שקופים (ארבעה) ואחד מקרטון.

השנה חלה התפתחות מרעישה בנושא עטיפת הספרים. מוכרים עטיפות מוכנות, כמו עטיפות של מחברות, רק גדולות יותר (ומי שהמציא את הפטנט עולה אצלי אוטומטית לדרגת איש השנה ויקיר המדור). חסל סדר רכינה מייגעת ושוברת גב מעל הספרים תוך מאבק נואש בעטיפות הנצמדות שנדבקות לכל מקום רק לא  להיכן שאני מכוונת. לא לחינם כינה אותי אחי בחיבה "צווי לינקה הנדס" (וביידיש למתקדמים "שתי ידיים שמאליות").

ג'וניור מאידך (שיניתי מעט את הקונספציה סבסטיאן, אני מקווה שלא תתנגד) עוד לא מוכן לכתה ו'.

אם הדבר תלוי בו הוא גם לא יהיה מוכן ערב ראש השנה האזרחית.

ומה יש לו להתכונן בעצם? כל השנה האחרונה הוא סחב בתיקו יומן (אות אחת לא נכתבה בו), קלמר מצומצם,

בקבוק מים וכריך (ובעצם רק השניים האחרונים היו הכרחיים מבחינתו).

גם הנסיכה השלימה היום את הכנותיה לגיוסה הקרב ובא.

חולצות טריקו לבנות ובצבע זית, תחתונים וגרביים ונעליים שחורות תקניות.

תיק כלי רחצה, שק לכביסה מלוכלכת, שיפצור לדיסקית ואסלניות.

יום ד',  01.09.04, חת'כת יום. יום של התחלות. וסיומות.

ודמעות. הרבה דמעות. ים של דמעות.