אני שולפת מנגו מהמקרר.
אדמוני, יפה עיניים, בשרו כתום עז.
לא רך ולא קשה.
בדיוק איך שצריך להיות.
אני מקרבת אותו לאפי ונושמת נשימה עמוקה.
אני מתלבטת:
א. האם לקלוף אותו ולחתוך לקוביות אותן אוכל במזלג לפי מיטב המסורת הוורשאית מתובלת במעט שורשיי אצילות וינאיים
או
ב. שאחתוך אותו לפרוסות עבות,עד לגלעין, אחרוץ בהן בסכין ואז אכפוף את הפרוסה מכוון הקליפה כך שקוביות המנגו תקפוצנה החוצה ותדלגנה היישר לתוך שפתיי הממתינות להן בתאווה ואת מה שישאר על הקליפה אכרסם לבלי השאר פירור?
אפשרות א' תותיר אותי נקייה ומצוחצחה אך מאידך גיסה בדרך זו נשאר עוד ה מ ו ן מנגו שחמק מלהב הסכין.
אפשרות ב' תגיר את מיצי המנגו על סנטרי ולחיי וידיי עד המרפק ואני אהיה מלוכלכת ודביקה וריחנית אך מצד שני תאפשר לי להגיע למיצוי מלא עם הפרי, להתייחד עם בשרו ונשמתו.
דילמקה דילמקה.
סכין ומזלג או בידיים?
עוצו עיצה. מה לעשות?
שיט, עוד פעם אני דביקה כולי ממנגו.
מישהו יכול לפתוח לי את הברז?
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי: