יומנה של חתולה

בלילה רעדה האדמה

שקשקו הקירות

טולטלה המיטה

והשמיים נפלו.

בהתחלה קיוויתי שלשמאלנצ'יק יש תרגיל חדש.

אח"כ התאכזבתי לראות שהוא בכלל לא לידי.

קפצתי מהמיטה ונעמדתי מתחת למשקוף הקרוב.

ואז היטיתי אוזן וניסיתי לזהות את קולות הקרב.

יללות ונביחות, טיפופי רגליים וניפנופי זנבות,

חפצים נופלים וכסאות מוסטים

והלמות ליבי מחרישה את הצעקות

כששככה המהומה וענני שיער ריחפו אט אט אל הקרקע התחילה להתבהר התמונה:

חתול בעל נטיות אובדניות נכנס אל הבית וחרץ לשון אל מול הכלבים המשתאים.

אלה, כשור זועם אל מול סמרטוט אדום (הוא באמת היה ג'ינג'י, מענין אם הוא איזה קרוב משפחה עלום)

החלו לרדוף אחריו בכל הבית.

כלומר הוא רדף והיא סתם הסתבכה לו בין הרגליים תוך כדי נביחות עידוד (וואף וואף וואף, מה שזה לא אומר).

יכולתי להישבע שהיא שואלת את עצמה "לכל הרוחות, איפה הפונפונים כשצריך אותם?" היא באמת מתוקה. אבל מה? אפעס מאותגרת משהו. לצבא לא היו מגייסים אותה. גם לא למג"ב.

בכל אופן, לחתול היה יתרון בלתי הוגן אחד - הוא יכול לטפס על קירות, ארונות ומנורות. והוא טיפס, מותיר אחריו חורבן והרס ושני כלבים מייבבים המסתכלים עליו בעיניים כלות ולשון משתרבבת.

בסוף הוא הצליח לחמוק מהחדר ולעלות במדרגות. זמן קצר אחריו הופיע כלבנו, מתנשף, סובל בעליל מכושר לקוי.

והיא? איי שם לא בכיוון בכלל.

לאחר מאבק איתנים הצלחנו לתמרן את הכלבים חזרה לחדר, סגרנו עליהם את הדלת וירדנו להעריך את זירת הקרב.

מהנתונים בשטח אפשר להניח שהם סובבו במעגלים. חפצי נוי היו פזורים על הריצפה סביב לשולחן כולל הטלפון ועיתוני השבת. לפי כמות שערות החתול שהיו על הספה בהחלט יכול להיות שנוצר מגע כלשהו בין הניצים.

נשארתי לשמור עליהם ושמאלנצ'יק יצא לחפש את החתול.

לאחר מספר דקות חזר ונשבע שחתול יצא איכשהוא את הבית והתיישב על ראש הדקל המיתמר בגינה לגובה 5 קומות לפחות.

איך הוא הגיע לשם, ואף יותר מטריד מזה, איך הוא התכוון לרדת -  לאלוהי החתולים פתרונות.

אספנו השברים, החזרנו חפצים למקומם, הורדנו דופק וחזרנו למיטה.

היה יכול להיות יותר גרוע.

זה היה יכול להיות עכבר.

ואז היינו רואים כמה הם גיבורים.