יומנה של חתולה

זאת ללא ספק היתה חוויה מתקנת. כך צריכה חופשה להראות: נינוחה, ירוקה, משביעה ומרווה, מפנקת והרפתקנית במידה הנכונה ונשקפת בעיקר מבעד לחלונות המכונית.

נסענו עם שכננו וחברנו הטובים למושב טל-אל שליד ירכא בגליל המערבי. גרנו בבית רב מידות אשר קומתו הראשונה משמשת את בני הבית ואילו הקומה השניה, אשר לה כניסה נפרדת, משמשת לאירוח. במרכזה סלון גדול עם מספר פינות ישיבה, פינת אוכל מרווחת ומטבח ענק מצויד היטב. בצד השני יש ארבעה חדרי שינה ושני חדרי רחצה.

גולת הכותרת של הבית היא מרפסת ענקית עם נוף מדהים. הבית שוכן בקצה הכפר על ערוץ נחל בתוך יער וממרפסתו רואים את כל מפרץ חיפה. הנוף מהפנט כל שעות היממה החל מקרירות הבוקר, דרך זהב הצהריים, המשך בצבעוניות בין הערביים ועד לאורות הלילה המתנצנצים.

חוץ מזה יש מדשאה גדולה עם פינת מנגל, בריכה מקורה וג'קוזי.

בקיצור, מקום אידאלי למשפחה גדולה ו/או קבוצת חברים שרוצים לבלות יחדיו. שמיטיבים לבלות יחדיו.

לזכות בעלי הבית אפשר להגיד שלא ראינו ולא שמענו אותם.

האמת שקצת חששתי מהענין הזה כי כשהתקשרתי לבצע הזמנה הגברת החזיקה אותי בטלפון במשך שעה ושפכה באוזניי את כל סיפור חייה כולל פרטים אינטימיים שיכולתי בהחלט להמשיך בחיי גם מבלי להחשף להם.

אז לגמתי מעט ממשקה הדני-דין שלי, הלכתי צמוד לקירות וחמקתי ממנה בהצלחה עד לרגע שנסענו הביתה.

או אז היא קפצה לפני גלגלי האוטו ולחשה לי מעדנות :"חבל, לא הספקנו בכלל לדבר". "באמת חבל" עניתי בעצב, "אבל לא נורא, בפעם הבאה" ונפנפתי לה לפרידה מבלי להביט לאחור.

בדרכנו צפונה עצרנו בטיב-טעם בנתניה ודפקנו קנייה שיכולה להספיק למשפחה ממוצעת לחודש ימים.

אבל אנחנו הכל מלבד ממוצעים. אז זה הספיק לנו  בדיוק.

מצד שני הבטחנו לעצמנו ועמדנו בהבטחה: לא אכלנו בחוץ.

בשביל מה לאכול בחוץ כשיש את שמאלנצ'יק? דפקנו שם ארוחות מפוארות מלוות בשתייה כיד המלך, מזנוני ארוחת בוקר עשירים וכריכיי שאריות לצהריים (הכי טעים).

מידי פעם קפצנו לירכא להביא לחמניות טריות או שמנת לבישול או ביצים או וודקה. גילינו בטיב טעם וודקה מצוינת בשם  SKY ולא תאמינו, משזו נגמרה מצאנו בדיוק כזאת גם בירכא. ולא יכולנו להתעלם מהבקלאוות והמעמולים שהלכו כ"כ טוב עם התה של אחה"צ. באותה קונדיטוריה מוכרים גם רוגעלך וקוארסונים והצחיק אותי לראות מטרוניתא דרוזית בבגדים מסורתיים וכיסוי ראש לבן נכנסת לקונדיטוריה וממלאת שקית באותם דברי מאפה אשכנזים בעוד אנו מתלהבים מהבקלאוות והכנפה. 

הסתלבטנו יום וחצי וביום ראשון העמסנו הרכבים ונסענו לצוק מנרה למעט פעילות אקטיבית שכללה נסיעה ברכבל, מגלשות הרים, קפיצה בטרמפולינה וגלישה באומגה.

ביום שני בדרכנו הביתה נסענו לאגם מונפורט במעלות שם התקיים סימפוזיון אבן בגליל. 10 פסלים מהארץ ומהעולם יוצרים פסלים מגושי אבן ענקיים בסדנאות פתוחות לקהל. היה יפה. יפה ומרגש.  כבעלת דמיון מוגבל ושתי ידיים שמאליות אני מסתכלת על אומנים יוצרים בהערצה מהולה בתחושת אפסיות. אולי זאת הסיבה שכשעברנו ליד סדנאות היצירה לילדים חשתי דחף בלתי ניתן לשליטה ליצור משהו. ויתרתי על הקדרות והפיסול (בכל זאת, שתי ידיים שמאליות, וזה גם מלכלך) ובחרתי ביצירת חיה מספוג צבעוני.  תחת הכוונה אישית של המדריכה ותמיכה רוחנית של שמאלנצ'יק

יצרתי כלב תחש מפואר שזכה מיד לכינוי בייגלה ולמקום כבוד על הדשבו של האיסוזו החדש. השתדלתי לא לתת לעובדה שבזמן שאני עבדתי על הכלבלב שלושת הילדים הספיקו לכייר אגרטל מחימר, לאכול ארטיק, ללכת לשירותים ולהשתתף בסדנת ג'גלינג להעכיר את רוחי. התעלמתי גם מהילדה בת השלוש אשר עבדה לידי כשהיא מגניבה לעברי מבטים משתאים. תוך חמש דקות יצאה כשבידיה אריה מפואר בעל רעמה מגונדרת. אז היא תצחק עלי אחר כך עם חבריה לגן, אז מה? 

אח"כ אבא קנה לי צמר-גפן מתוק וקרפ צרפתי. ושטנו בסירה. והצטרפנו למעגל מתופפים. וצפינו בהופעות של להקות מקומיות על הבמה המרכזית. ולא יכולתי שלא לחשוב לעצמי כמה שזה משעמם ופטטי וככה בוודאי אנחנו נראים בכל מיני הופעות עירוניות מאולתרות.

ואח"כ נסענו להחליק על הקרח.

ואז נסענו הביתה.

ובדרך הביתה כבר לא היינו מחויבים להחלטה שלא אוכלים בחוץ אז עצרנו לנגב חומוס באבו נימר.

והיום? אנחנו בארוחת "חבל לזרוק" אצל השכנים.

אם אתם לא שומעים ממני תוך יומיים תדעו שחטפתי קלקול קיבה.