יומנה של חתולה

היא צודקת. יומולדת זה דבר רציני שדורש התייחסות רצינית ויחס רציני. מכאן שאתם יכולים להבין את מורת רוחי מהידיעה המסעירה שנחתה עלינו לאחרונה, ידיעה שהמסקנה הראשונית שלה היא שהחמצתי 23 הזדמנויות לחגוג. ומעשה שהיה כך היה:

אמא של שמאלנצ'יק מוכנה היתה להישבע שהוא נולד ב- 19.6 והתאריך הרשום בתעודת הזהות שלו, ה- 1.9 נובע מטעות של פקיד הקליטה והעליה ומי יודע יותר טוב מאמא את תאריך הלידה של מחמלה? וכך אנו חוגגים לו יומולדת ב- 19.6 ומהשנה השניה להכרותינו זרקנו לחגיגה גם את יום הנישואים שלנו. בהתחשב בכך שיום הולדתי חל ב- 17.6 (זה הזמן לפתוח יומנים ולסמן את התאריך במרקר מדגיש) יצא שאנו חוגגים בסך הכל פעם אחת בשנה. אז נכון שבשנים האחרונות השתדלנו לחגוג בגדול אבל במאזן הכללי אני במינוס פראי של חגיגות.

והנה, לפני מספר חודשים שמאלנצ'יק החליט סוף סוף לארגן לעצמו אזרחות רומנית ולצורך כך נדרש היה למצוא את תעודת הלידה שלו. נשלחו שליחים, יצאו רצים ובשעה טובה נמצאה התעודה המבוקשת בארכיון העיר יאסי ונשלחה אחר כבוד לבעליה. ואז התברר פתאום שלא דובים ולא יוני. הנער יליד ה- 19.7.

אז החדשות הרעות הן כאמור שהפסדתי 23 הזדמנויות לפסטיבל אבל החדשות הטובות הן שפתאום התברר לי שאני חיה עם גבר צעיר.

*** ראיתם את עדי אשכנזי השבוע בנושא החבר'ה? לאורך כל התוכנית הזדהיתי עם תחושותיה של האאוטסיידרית, זו שאף פעם לא היה לה חבר'ה. ואז חייכתי לעצמי. בעצם יש לי חבר'ה. החבר'ה מהבלוג.

כשהיינו במלון בטורקיה פיתחתי לי מנהג חדש ומשעשע. בכל פעם שעברתי במסדרון  (מסדרון ופרוזדור, זה אותו דבר?) הפכתי את כל השלטים שתלו על הידיות. אם הם ביקשו לנקות את החדר הפכתי לצד של הנא לא להפריע ולהפך. מה אני אגיד לכם, הרגשתי כה שובבה. ונועזת. וזה הצחיק אותי ברמות שקשה לתאר. וככה הלכתי לי בפרוזדור (או שמא, מסדרון?) הארוך וניסיתי לדמיין את פרצופה של החדרנית שנכנסת לחדר ותופסת זאת מר וגברת ישראלי על חם (אה, שכחתי, לא היו שם ישראלים) או לחילופין את הפתעתם של פראו והר בלוכר ששוב לא סידרו להם את החדר. בדרך זו הפכתי את ההליכה המשעממת במסדרון הארוך (פרוזדור???) לחוויה בלתי נשכחת.  עבורי וגם עבור החדרנית. זו היתה הנקמה הקטנה שלי על התרגיל שהחדרנית עשתה לנו עם פקקי האמבטיה.

כשתם הסיור  ונסתיימה ארוחת הבוקר נפרדנו מפמה והמשכנו לחנות סקס במתחם שינקין. הרי עומדים אני בערבו של ט"ו באב  ולא יעלה על הדעת לקבל פניו ריקם. סבנו בין המדפים, קיבלנו הסברים ומדדנו תחפושות. היא רדפה אחרי בכל החנות עם נוצת ענק (מתתי לקנות אותה אבל נראה היה לי מוגזם לשלם 65.- ש"ח עבור נוצה, מענגת ככל שתהיה) ואני הקנטתי אותה שאם החבר שלה ידע שאמא שלה מממנת את תענוגותיו זה כבר יוציא לו את החשק לכל החיים. המסכן עדיין לא התאושש מהארוחה המשפחתית ביום הולדתה בשבוע שעבר. הוא הביא לה פילינג גוף ואני בשיא התמימות הצעתי לו לקנות גם ליפה ולקרצף לה את כל הגוף. מה? מה כבר אמרתי? [ארוחה משפחתית. אני בטוחה שמיד אתם רואים בדמיונכם אותי עומדת במטבח חגורת סינור ובמשך שלושה ימים רוכנת על סירים מפליאי ריחות. אז זהו. שלא]. חזרנו הביתה כשבאמתחתנו מכחול ובקבוקון עם שוקולד לציור על הגוף וברווזון אמבטיה רוטט (היא) ומדבקות לפטמות עם פרנזים סטייל נערות ווגאס ואביזר קומפקטי שמשמח חתן וכלה (אני). בענין הקומפקטי, המחשבה הראשונה שעלתה במוחי היא שקומפקטי זה טוב וקל להחביא. עדיין יש לי טראומה מאותו הסבל שארז לי את הבית כשעברנו דירה בפעם האחרונה וממש לפני שיצאנו מהבית הוא ניגש אלי אוחז בידו וויברטור סגול אימתני שנהגנו להחביא בבוידם ובשיא התמימות שואל אותי "מה לעשות עם זה"? באותו רגע לא היה ניתן להבדיל את הסגול של הוויברטור מהסגול של פרצופי.

בכלאופן, המתנות עדיין ממתינות באריזתן. החבר שלה תקוע בהתנתקות והחתן שלי עובד בערך 14 שעות ביממה 7 ימים בשבוע בימים אלו והוא אפעס, קצת עייף. ואני, כשאני מופיעה, אני צריכה קהל עירני ומשתתף.

* הרעיון היה לחבר את הפוסט הזה לפוסט שוטטות בשינקין יחד עם חבצלת ואחותה וצאציהם בשבוע שעבר

  אבל נראה לי שמוטב להפריד בין השניים. בכל זאת, זה לא פוסט לילדים. 

אח"כ, כשיודיעו לה שנכשלה במבדקי קצונה (או מָבדקים במלעיל כפי ששגור בפי חיילנו) היא תבוא אלי בטענות.

ואני, מה חטאתי ומה פשעתי? כלום אני אשמה שביקשו ממנה לצייר?  הרי הכינוי שלי מבית הורי הוא "צווי לינקע אנדס" (שתי ידיים שמאליות למאותגרי היידיש ביניכם)  וידוע ואף גמור שנטולת כל כשרון ציור אנוכי כמו הוריי לפני וילדיי אחרי והשילוב עם שמאלנצ'יק גם הוא הניב תוצאות עגומות בלבד בתחום האומנות הפלסטית.

אבל ניחא הציורים שהתבקשה לצייר והסיפורים שנדרשה לספר. מה זה כל השאלות הללו? אלפי שאלות.

מדגם מייצג:

- האם את אוהבת גברים נמוכים? (שיט, עלו עליה. איכשהו יצא שהגברים האחרונים שלה היו, איך נגדיר אותם?מרוכזים).

-האם את מעדיפה מקלחת או אמבטיה? (זה תלוי. מקלחת כשהיא עם גבר ארוך. אמבטיה כשהיא עם גבר קצר).

-האם לדעתך גברים חושבים רק על סקס? (דא).

-האם שקלת לברוח ולהצטרף לקרקס? (הא?).

-האם את חובבת ציד? (אני מתחילה לחשוב שכן).

-האם יש בעלי חיים שמעצבנים אותך? (שום דבר שלא ניתן לפתור עם רובה צייד). 

בדקתי עם חיימקה. מסתבר שגם הוא נשאל אותן שאלות. אם קודם הייתי גאה בו עכשיו אני קצת מתחילה לדאוג. נראה לי שצריך להיות איזה סוג של פסיכופת בכדי להגיע לקורס קצינים, ועוד לעבור אותו, לא?

* אגב חיימקה. היו לו כמה ימי חופש לפני ההתנתקות והוא "קפץ" לברצלונה. אתמול, בשובו, הוא סיפר בהתלהבות מנפלאותיה של העיר. "נורא קל להסתדר בברצלונה, העיר בנויה ערש דווי" (הגרסה שלו ל"שתי וערב").

* וזה עוד כלום לעומת המלצרית שהמליצה בהתלהבות על קינוח של בצק פריך ממולא שוקולד בולגרי.

ובבנין ציון ננוחם

אין גבול ליוזמה ולחדשנות

מה אני אגיד לכם, בתקופתיהיי, היינו מסתפקים בג'וק.

 קראתי היום במדור "טיפים לחיים קלים" במוסף זמנים מודרניים של ידיעות אחרונות את ה"טיפ" הבא:

"פרחים מפלסטיק שנראים בלויים אפשר לשטוף במעט מים וחומץ, המשיבים את רעננותם"

כאילו, מה עוד אפשר להגיד על זה? לא די שאנשים מגדלים פרחים מפלסטיק הם עוד עושים להם החייאה?

היה שם גם איזה סעיף שדיבר על עוגת ריבה אבל אותו בכלל לא הצלחתי להבין. כישוריי האפייה שלי עוד לא הגיעו לשם. כישורי האפיה שלי נתקעו בשלב שבא אחרי "חממי את התנור ל 160 מעלות". את השלב הזה אני דווקא עושה מצויין. באמת. כלומר 180 מעלות זה עלול כבר להיות קצת בעייתי כי התנור שלי קופץ כל 30 מעלות אבל ב- 160  מעלות (וגם, אם יורשה לי להתרברב מעט, ב- 190 מעלות) אין לי מתחרים.

אני מסתדרת גם לא רע עם השלב הבא שמדבר על "שמני תבנית אפייה" אלא אם כן הם מערימים קשיים פתאום ומבקשים גם לרפד אותה קודם בנייר אפייה ואז לשמן גם אותו. אבל אחר-כך מגיעות פתאום כל מיני הוראות סותרות שמדברות על לקצוץ, לטחון, להוסיף, להחליף, לשבור, להפריד, לאדות, להמיס, לעטוף, לאסוף, לערבל, להקציף, לקפל (מה זה לקפל לכל הרוחות ואיך זה קשור לאפייה?), לגרד ולגרבץ  וזה עוד לפני שאני נתקעת עם ארבעה חלמונים מיותרים (איך זה שכל מרשם לעוגה דורש 4 חלמונים ו 8 חלבונים? מאיפה אני אביא להם ביצה עם שני חלבונים?) 

אבל אני שומרת על אופטימיות זהירה וממשיכה לגזור ולשמור כל מרשם לעוגה שעובר בסביבה שלי.

ולדעתי תוך זמן קצר יהיה להם שימוש.

כבר החלטתי.

ליומולדת הבא שלו שמאלנצ'יק הולך לקבל קורס אפייה.

* והיתה גם פניה מצחיקה לורדה (מה איזו ורדה? רזיאל-ז'קונט ורדה כמובן) ותשובה מצחיקה עוד יותר.

גברת אחת שואלת האם זה נורמלי שהיא ובעלה מקיימים יחסים רק פעם בשלושה שבועות והאם זה אומר שיש לו מישהי מהצד וורדה מנחמת אותה לאמור: לא בטוח שיש לו מישהי מהצד. אולי הוא סתם משועמם ממך ומעדיף לאונן מול פורנו באינטרנט. ואולי הוא הומו.

אכן, גם זה סוג של נחמה.