מאכזב לגלות שאני שוב לא באופנה. כשכולם עסקו נמרצות במציאות הבועטת אני נמלטתי לתוך בועה משלי ודווקא עכשיו, כשהבועה נעשתה אופנתית אצלי היא מתנפצת לרסיסים. ביזבזתי את האקספיזם שלי בזמן הלא נכון.
אני לא יודעת מה היה לי החודש הזה. בעצם אני כן יודעת, כלומר ברור שזה בגלל המלחמה. מלחמת לבנון השניה. ואני עוד לא החלמתי מהראשונה.
בחודש הזה אבא שלי נכנס לניתוח נוסף. אני חושבת שהצליחו לתקן לו את הירך הפעם. רק את הלב שלו לא מצליחים לתקן. מי היה מאמין שבשביל לקום מהכסא צריך יותר מזוג רגליים מתפקדות.
בחודש הזה בפעם הראשונה בכל תולדותיי בישרא לא עניתי לתגובות. אני מתנצלת לפניכם מעומק לבי. תאמינו לי, לי זה עולה יותר. דווקא ניסיתי לענות אבל הרגשתי שהמילים מזייפות וחוזרות על עצמן. אני מודה לכם על התגובות והמילים החמות. הן ניחמו אותי יותר משתוכלו לדמיין.
והיו גם כמה דברים טובים ביולי הזה. החום היה נסבל, הריסוס נגד ג'וקים עבד נפלא ונינט הוציאה שיר חדש שכמו קודמו, "האור בחיי" נשמע לי מזעזע בשמיעה ראשונה ובאלו שבאו אחריה ואז פתאום, בבום אחד התחלתי לרטוט כל פעם ששמעתיו. ואם כבר נינט, שמתם לב שבכל פעם שמשמיעים ברדיו את השיר החדש שלה משמיעים מיד אחריו את אביב גפן? דמיון והשראה הינם מצרך די נדיר בקֶרֶב עורכים מוסיקליים מהזן הגלגלצי.
ואוגוסט בכלל נראה מבטיח. זוכרים שסיפרתי לכם עליה? אז אולי בכל זאת יש מישהו שמנהל את העולם הזה ולפעמים יש לו הבלחות. כשבאתי לבקר אותה בשבעה היא ספרה לי שבבוקר לפני צאתה ללוויה של אמה היא עשתה בדיקת הריון ביתית וזו יצאה חיובית. אני נשבעת לכם שכששמעתי את הבשורה פרצתי בבכי וכל השערות בגוף סמרו לי. איך אפשר לקלוט את זה בכלל? חברתי אומרת שאמא שלה נצמדה לעולם הזה עד לרגע שבו היא ידעה שהיא לא משאירה את הבת שלה לבד. בשבוע הבא היא הולכת להביא לעולם תאומים, בן ובת. ונחשו מי תהיה איתה שם בחדר הלידה?
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי: