יומנה של חתולה

פתחתי עין תורנית והיה נדמה לי שאני מזהה תופעת טבע מוכרת. ההיה או חלמתי חלום? לא חלום ולא דה-ז'ה-וו, זאת בהחלט היתה קרן שמש.

התפרצתי מהמיטה באסרטיביות מוגברת, עברתי חלון חלון, תריס תריס והרבצתי איוורור כהלכתו, כולל הוצאת המצעים החוצה. סיימתי את הסיבוב מתנשפת ומרוצה מעצמי  בדיוק בשניה שנפתחו ארובות השמיים וכל הגשם נכנס הביתה.

טוב, אין לי למי לבוא בטענות אלא לעצמי. החזאים אמרו שמזג האוויר הסוער ימשך עד יום שני אבל ממתי הם צודקים כל כך? צדקניים כל כך?  על מה נשאר לנו עוד לסמוך אם לא על הפשלות של החזאים? אינעל רופ.

האמת היא שאין להתפלא על שימחת האיוורור שלי.  נראה אותכם חולקים חלל סגור אחד עם שני סוסים המתחזים לכלבים. מה לכל הרוחות שמים להם שם בבונזו? הם מהמפליצים המיתממים האלה, מכירים אותם? יושבים בענן קולני ומפזמים בשקט בזמן שאת נחנקת. אני מקפידה מאד שאף אחד לא ידליק גפרור בסביבתם אם אני לא חפצה שכולנו נעלה בסערה השמיימה. 

המזג אוויר הזה יוצא לי כבר מכל החורים. קר לי כל הזמן והדבר היחיד שבא לי לעשות זה לישון. לו הייתי דוב.

ודווקא לאחרונה אני צריכה להתמודד עם השכמות מוקדמות. השעון המעורר שלנו שבק חיים אחרי שנחשף לטפטוף מסיבי מהתיקרה ולאחר שלושה בקרים שהתעוררנו בבעתה בסביבות עשר (שמאלנצ'יק: "אני לא צריך שעון, אני יש לי השכמה טבעית אני") עברתי לסמוך על הנייד שלי. רק מה, שמאלנצ'יק "אני יש לי השכמה טבעית אני" לא שומע את צלצול ההשכמה ואני, שלא נעים לי למרפק אותו (את זה אני שומרת לנחירות שלו) נאלצת לקום ולהעיר את ג'וניור ולשלוח אותו לבית-ספר. בטח יש את מי לתבוע על הרעת תנאים. ביום שישי, אחרי ששלחתי את ג'וניור לבית ספר זחלתי חזרה למיטה רק כדי לקום דקה אחר כך לטכנאי של יס. אני לא מבינה את יס האלה. הטכנאי אמור היה להגיע בין שמונה לאחת-עשרה. לא יכול היה להגיע בשתיים כמו כל טכנאי שמכבד את עצמו? מה זה האובר השתדלות הזאת?

any way, רציתי לספר לכם שביום שישי הקרוב ימלאו לג'וניור 13 ונשאלת השאלה האם הגיע הזמן לגנוז את המדור "משלי ג'וניור" כי בינינו, בגיל מסוים הקטעים הללו חדלים מחינניותם ובכלל, החוכמות של ילדינו מענינות רק אותנו וממילא כשמספרים על ה"חוכמות" הללו זה לא דומה כלל למקור אבל המקור, הו המקור. אני יודעת שאני לא אובייקטיבית אבל בכל זאת, הילד הזה הינו יצור חינני ומשעשע ומיום שפתח את פיו לא יצא ממנו דבר שטות והשהות במחיצתו מענגת ומשמחת אותי וגורמת לי אושר רב. אני לא יודעת אם זה בגלל שהוא בן זקונים אבל רק המחשבה עליו מרחיבה את ליבי ומריצה את פעימתו עד שנדמה לי שהוא מתפוצץ. דוגמית:

פוסיקט: "חבצלת, הגיע הזמן שאמצע לי עבודה.

חבצלת: "מה את יודעת לעשות"?

פוסיקט: "אני יודעת? אני טובה במתן שירות".

חבצלת: "אה,  את יכולה להיות זונה".

פוסיקט: "תובעני מדי. אבל אני יכולה לעבוד בשיחות טלפון אירוטיות.

ג'וניור:   "אמא, תחשבי לרגע על בנך הקט שיצטרך לענות על השאלה "במה אמא שלך עובדת"?