|
קטעים בקטגוריה: ן¿½ן¿½ן¿½ן¿½.
לקטעים בבלוגים אחרים בקטגוריה זו לחצו .
הרגע שבו פרצו הדמעות
היה הרגע בו הבטתי לאחור
וראיתי את חיימקה וחבר שלו עומדים בדום מתוח בזמן הצפירה
ומצדיעים.
| |
הודאה בכשלון
בכלי התקשורת השונים מתרוצץ עכשיו תשדיר המציג את הישראלי המכוער בשלל הדרו כשמייד אחר כך אומר הקריין בקול בוטח: "בחו"ל אני אף פעם לא מתנהג כך. בחו"ל אני מייצג את המדינה בכבוד". אני רק יכולה להסיק מכך שהמדינה שלנו התייאשה מאיתנו לגמרי. כלומר אין טעם להשקיע בחינוך.זה תיק אבוד. אנא המשיכו להתנהג כמו חארות. אבל בבקשה, בבקשה, לפחות אל תעשו פדיחות בחו"ל. עצוב משהו, לא?
| |
אחיי הגיבורים
אח שלי גיבור. אני לא מתייחסת כרגע לאחי שנפל בקרב בארץ לא לנו למען מטרה שלא ידע מהי גם כשנשם את נשימתו האחרונה. אני מתכוונת לאחי השני, שעשרים שנה מאוחר יותר ארז את משפחתו, עזב בית יפה ומשרה נחשקת והלך להבטיח את גורל בניו גם במחיר ההווה שלו. נותרתי כאן, בת יחידה להורים בני הדור שבנה את מדינה ממניעים ציוניים עמוקים, מניעים אשר מבחינתם לא השתנו גם היום. הוריי נושאים עימם יום יום את ילדותם כיהודים בסביבה עוינת ואמונתם בצורך שלנו במדינה יהודית עצמאית וחזקה אינה ניתנת לערעור. ויחד אנחנו מביטים סביב בעיניים כלות ורואים את החלום מתפורר. ופירוש ההתפוררות הזו מבחינתם היא שכל החיים שלהם , כל הקורבנות שלהם היו לשווא. איך אפשר לחיות כך את שנותיך האחרונות בתחושת החמצה שכזו? נכון, הם כבר עברו תקופות קשות אבל תמיד היתה שם תקווה ואמונה בצידקת הדרך. ומה עכשיו? רק יאוש ובושה. אז הקפתי עצמי בבועה מחוסמת, אטומה למראות ולקולות וכך אני מעבירה את חיי בהילוך איטי, מוחקת זכרונות ורגשות. ואת הבועה הזו ריפדתי בהנאות קטנות, כותבת פוסטים קטנים על חיי הקטנים כי אני לא אמיצה כמו אחיי, לי אין כוח לעזוב הכל וללכת.
| |
געגועי לאליפלט
נזמר נא את שיר אליפלט ונגידה כולנו בקול: כאשר עוד היה הוא רק ילד, כבר היה הוא ביש גדא גדול. בו שכנים ושכנות דיברו דופי ואמרו שום דבר לא יועיל - אליפלט הוא ילד בלי אופי, אין לו אופי אפילו במיל. אם גוזלים מידיו צעצוע, הוא נשאר מבולבל ומחייך. מחייך מבלי דעת מדוע וכיצד ובשל מה זה ואיך. ונדמה כי סביבו, זה מוזר, אז דבר מה התרונן כה ושר. בלי מדוע ובלי כיצד, בלי היכן ובלי איך ולמה, בלי לאן ומאיזה צד, בלי מתי ובלי אן וכמה. כי סביב ככינור וחליל מנגינה מאירה, מצלצלת. אם נסביר לך מה זה יועיל, איזה ילד אתה אליפלט. בליל קרב ברעום אש מזנקת, בין אנשי הפלוגה קול עבר: העמדה הקדמית מנותקת, מלאי תחמושת אזל בה מכבר. אז הרגיש אליפלט כאילו הוא מוכרח את המלאי לחדש, וכיוון שאין אופי במיל לו, הוא זחל כך ישר מול האש. ובשובו מהומם ופצוע, התמוטט הוא, כרע וחייך. הוא חייך מבלי דעת מדוע, וכיצד ובשל מה זה ואיך. ובליבות חבריו, זה מוזר, אז דבר מה התרונן כה ושר. בלי מדוע ובלי כיצד, בלי היכן ובלי איך ולמה. בלי לאן ומאיזה צד, בלי מתי ובלי אן וכמה. מסביב ככינור וחליל מנגינה מאירה, מצלצלת. אם נסביר לך מה זה יועיל איזה ילד אתה אליפלט. ובלילה חבוש קסדת פלד, אז ירד המלאך גבריאל, וניגש למראשות אליפלט, ששכב במשלט על התל. הוא אמר: אליפלט אל פחד, אליפלט אל פחד וחיל במרום לנו יש ממך נחת, אף שאין לך אופי במיל. זהו זמר פשוט גם תמוה, אין ראשית לו וסוף והמשך, זימרנוהו בלי דעת מדוע וכיצד ובשל מה זה ואיך. זימרנוהו כך סתם זה מוזר |
כי דבר מה התרונן בו ושר..........................
|
כי דבר מה התרונן בו ושר............. האליפלט הפרטי שלי נלקח ע"י המלאכים לפני 22 שנה בקירוב מאז לא עובר יום מבלי שאחשוב עליו, דקה מבלי שאתגעגע מי הדביל שאמר שהזמן מקהה את הכאב? מיום ליום הלב שוקע בי יותר ויותר "אתה אף פעם לא יוצא מזה הבור הפעור בתוך הגוף המועקה הכבדה בחזה והעצב המתוח, החשוף" (אהוד מנור) נישאתי, נולדו לי ילדים, חיי לכאורה מושלמים רק החלל הריק סביב ללבי ישאר בי עד יומי האחרון
| |
בוא בחלום
כל לילה, לפני שאני נרדמת, אני מיטיבה את הכרית תחת ראשי, מושכת השמיכה עד לסנטר, מרוקנת הראש ממחשבות ומחכה לך שתבוא. כבר זמן רב עבר ואני לא רוצה לשכוח. את יופיך, נשמתך, עיניך האוהבות, המקבלות. בוא בחלום והרם את האבן שמונחת על ליבי. כל כך כבדה ששכחתי איך נושמים בקלות, איך לוקחים אויר מלוא הריאות בלי שיכאב. בוא בחלום. אפילו עייף, חולה, שבור, כמו פעם, כשהתעוררתי שטופת דמעות. גע בי עוד פעם אחת שיצרב המגע בבשרי, שלא אשכח.
| |
|  כינוי:
מין: נקבה MSN:
תמונה |
בבלוג זה
בכל הבלוגים
