יומנה של חתולה

כשנכנסתי לאולם הספורט היכה בי ריח נוראי של אורווה. זה עתה הסתיים שיעור מדרגה ועמד להתחיל שיעור עיצוב.

אני, מאז שהבנתי שברכיים דיגיטליות יש רק לסטיב אוסטין מוותרת על המדרגה ובמקומה הולכת/רצה על ההליכון ואז, כשאני חמה ואדומה כדבעי אני מצטרפת לשיעור הבא.

הצטרפתי לאחת מההתגודדויות  ועד שהמדריכה סיימה להתעסק עם המוסיקה לשיעור מצאתי עצמי נתונה בשיחה עם כמה מחברותי המתעמלות על הריח הבלתי נסבל ועל האנשים האלה שלא טורחים להתקלח ולהשתמש בדיאודורנט.

כשצלילי ה"אומצה אומצה" החלו להינשא באוויר התמתחתי כנדרש ונשמתי מספר נשימות עמוקות ואז זה היכה בי:

יכול להיות שהן מדברות עלי?

ומרגע זה הלך לי השיעור. בכל הרמה והנפה של ידיי הייתי בטוחה שאוטוטו יפלו המתעמלים שסביבי לרצפה בחירחורי גסיסה. ולא עזר שהזכרתי לעצמי כי הריח היה שם כבר בבואי, ולא הואילה הידיעה כי קודם לאימון התקלחתי ומרחתי שכבה עבה של דיאודורנט ובאופן כללי, למרות שאני מזיעה כמו חזירון שמתגורר בשעה האחרונה על הגריל אין לי ריח גוף חזק. כל זה לא הואיל.

הלכתי והתכווצתי בפינתי, מסניפה מדי פעם באין רואה את בית שחיי ומסתכלת סביב באחיותיי לסבל לבחון מה אומר מבטם. התפללתי כבר שנעבור מתרגילי ידיים לתרגילי רגליים ואיך שהסתיים השיעור אספתי את גוויתי המבאישה ונמלטתי הביתה. פה, בין הבהמות המסריחות שלי אני מרגישה שייכת.

ועכשיו, אחרי שקילקלתי לכם את התיאבון, קבלו את הסנדוויץ' של שמאלנצ'יק:

יש לכם עדיין מקום למשהו מתוק?

קילו וחצי שוקולד משובח של השוקולטייר רוי הומסו, עורבבו עם מעט שמנת ואלכוהול והפכו לפונדו מעלף. גם העובדה שתקענו את השטרונגול של המכונה הפוך וכתוצאה מכך המזרקה לא פעלה לא חירבה לנו את המסיבה.  ממתי יש לנו בעיה לאכול ישר מהסיר?