יומנה של חתולה

מתוקף תפקידי כבטלנית מיומנת אני מתקראת מדי פעם ללוות חברים וחברות לעניניהם השונים ואתמול התלוויתי לחבצלת ליום פינוק בספא לכבוד יום הולדתה. קיבלתי שם את העיסוי רקמות העמוק הטוב ביותר שקיבלתי מימי (על העיסוי שלה חבצלת כבר תספר לכם בעצמה. או שלא). שכבתי שם והתפתלתי מעונג וכאב, תוהה איך יכול להיות שיש אנשים שאינם אוהבים מסאז'. או שוקולד. או את נינט (די פוסיקט, יש כל מיני סוגים של אנשים, אין צורך להיות שיפוטית. אבל נינט? בחייאת, איזה מין אנשים מסתובבים בינינו ועד כאן פינתנו דיבורים עם עצמי). ואז נפגשנו עם דודינקה לצהריים ושתיתי כוס יין וריכלנו על כולם (כן כן, גם עליכם) והיה כיף כיף כיף. ואז בא לי רעיון: למה שלא אעשה מזה קריירה בעצם? אציע את שירותי הטובים כולל רכב צמוד תמורת שכר מינימום + הוצאות + אופציה להרפיה לכל מי שצריך ליווי לסרט, מסעדה, הצגה, אופרה או חתונה של הבת של העוזרת (שין, אני מוכנה אפילו להתלוות אליך לפסטיגל אבל זה יעלה לך יותר. הרבה הרבה יותר). אני יכולה להיות שובבה, מתוחכמת, דברנית, שתקנית (טוב, שתקנית אולי לא), אשה, ילדה, מה שצריך. אז קדימה, מבצע 1+1 לעשרת המזמינים הראשונים.

חוץ מזה היינו במסה בשבוע שעבר לחגוג שנת עסקים מוצלחת של שמאלנצ'יק. "השנה היתה שנה מצוינת" הוא עשה טעות של טירונים ואמר לפני מספר ימים. "עמדתי בכל יעדי המכירות שלי. שנה הבאה אינשאללה תהיה שנת רכישות". "אני, אני", קפצתי, "ברכישות אני מבינה"  ומיד הזמנתי לנו שולחן במסה. פייר? התאכזבתי. הלכנו על ארבע מנות ראשונות, אחת עיקרית ואחת אחרונה ומתוכן רק מנה ראשונה אחת והקינוח היו ממש ממש וואו. שאר המנות היו בינוניות לגמרי. אני לא אומרת שהערב היה כשלון. היה נעים להעמיד פנים ערב אחד שאנחנו איזה הוז & הוז, לשקוע בספות הלבנות ולעקוב אחר גדודי המלצריות, הייננים והמארחות מתרוצצים אנא ואנא. כנראה שכסף (וקוקטייל ובקבוק יין) משפיעים לטובה על הליבידו כי לראשונה זה שנות דור הזדיינו פעמיים בלילה.

בטלה? איך בטלה? יכול להיות שיש יותר מגן עדן אחד? כי בגן העדן שלי 24 שעות ביממה לא הספיקו לכל העיסוקים והאטרקציות. כמסוממים שעטנו מבריכה לבריכה, מחוף לחוף, מפארק המים לספורט הימי, מביליארד לבאולינג ומהופעה למסיבה. עיקר המאמץ הופנה כמובן לתכנון מוקפד ודקדקני של זמני הארוחות כי שילמנו, ולכן נאכל. באבו אבוע נאכל. זה די מסובך לדחוס עשר ארוחות ביממה, בעיקר אם קמים בצהריים אבל כידוע אימון מביא תוצאות (שלא לדבר על הכשרון הטבעי של ג'וניור ושלי בכל מה שקשור לאוכל) ובאמת, לקראת היום השלישי הגענו כבר להתמקצעות מעוררת כבוד שכללה ארוחת בוקר מאוחרת, נשנוש מהמעדנים האזיאתים שמוצעים ליד הבריכה, גריל ותוספותיו במסעדת החוף, פייב או'קלוק בפטיסרי (ערימה ע נ קית של עוגות  מד הי מות, ללא ספק ההיי לייט של היום כולו), מנוחה קצרה, ארוחת ערב וארוחת לילה. בין לבין עסקנו בעיקר בתצפיות אנתרופולוגיות בזיווגים המשונים שהתהלכו לפנינו ובנסיון להבין מתי פרץ הגל חדש הזה של בונדינג בין אבות לבנותיהם ואיך זה שהתפוח (בלונדינית תמירה ויפהפיה בלבוש מינימלי) נפל כ"כ רחוק מהעץ (גמד עב כרס ברולקס שנראה מאד מרוצה מעצמו ובעצם, למה שלא יהיה?). בחיים לא ראינו ריכוז כזה של יפהפיות. זה הרגיש כמו אתר הצילומים של תחרות מיס יוניברס או ספורט'ס אילוסטרייטד או משהו כזה אז מה זה כבר משנה פחות קילו עוד שלושה? הרי לגובה אני כנראה כבר לא אצמח.

שאלה:

כבטלנית מקצועית, אם נפצעתי במהלך החופשה מאיזה ספורט ים מטופש אני יכולה להגיש לביטוח הלאומי תביעה לפיצויים בגין תאונת עבודה?

מסקנות:

1. לפני כל משחק באולינג יש ללגום שלוש כוסות יין לבן (לפחות). 100 עגול, ובלי הברזלים האלו בצדדים. כזה - עוד לא היה.

2. זו הפעם האחרונה שאנחנו נוסעים לנופש לפחות משבוע.  7 ימים זה המינימום הנדרש לשיזוף אולטימטיבי, שחום מולאטי, לא כולל שלושת שלבי הבסיס ורדרד, אדום עמוק ואיי, אל תיגע בי.

הדרן:

ביומיים הראשונים ג'וניור נגרר אחרינו בהבעת נכאים אבל ביום השלישי הוא התיידד קשות עם תורכי צעיר, בן 22 לטענתו (אח"כ התברר שהוא "רק" בן 16) שעבד בבאולינג ביום ובמשחקי המחשב בערב ומאותו רגע לא ראינו אותו כמעט. באחד המפגשים המועטים הללו שאלתי אותו בטון מודאג: "תגיד, אתה בטוח שהוא לא איזה פדופיל תורכי? הוא לא שולח ידיים? מלטף את ישבנך העגלגל ככה מדי פעם"? "אמא", ענה לי ג'וניור בשאריות סבלנות של הורה לילד מתקשה במיוחד, "הוא נותן לי לשחק באולינג ומשחקי מחשב בחינם? זה מחיר שאני מוכן לשלם".

אופס, רק עכשיו ראיתי שהנושא החם הוא "הגזירות הכלכליות". תמיד היה לי חוש תיזמון מצוין.