יומנה של חתולה

אתמול חזרתי להתעמל לראשונה מאז נתפס לי הגב, לפני חמישה שבועות בדיוק. הסתפקתי בשבעים דקות על ההליכון, מעט תרגילי בטן, הרבה תרגילים לגב ומתיחות. התכנון המקורי שלי היה לעשות יום אירובי ויום משקולות אבל היום הבנתי שאני מאיצה בגוף שלי והחלטתי להמשיך בינתיים עם התפריט הזה עד שתעבור הרגישות בגב.

היום חזרתי על אותו ריטואל ויחד עם העובדה שאני מצליחה כבר יומיים תמימים לשמור על דיאטה מעוטת פחמימות הרגשתי נהדר עם עצמי עד שגיליתי שאיזה קלפטומן הרים לי את הסווטשירט מהחדר כושר יחד עם המפתחות לרכב שהיו בכיס. נכון, זה יכול היה להיות יותר גרוע, זה יכול היה לקרות בערב הקודם שאז היו לי בכיס גם פלאפון וארנק אבל זה עדיין היה מעצבן ביותר. הייתי צריכה להזעיק את שמאלנצ'יק שיסע למקום עבודתו בת"א ויביא משם מפתחות רזרביים ואז להמתין איזה חצי שעה עד שיבוא שומר לפתוח לי את השער של החניון יען כי נכנסתי עם הצ'יפ של הקאנטרי ורק הצ'יפ יכול היה להוציא אותי משם. בחצי שעה הזאת קיללתי נמרצות את הגנב המסריח ואיחלתי לו מוות בצורות רבות ומגוונות, לא לפני שיחטוף צרעת ויפול לו האף. מה יצא לו מזה בכלל אני לא מבינה? סוויטשירט של 50 שקל בשוק ומפתחות שהוא ממילא לא יכול לעשות איתם דבר. שישרף.

ואז כשחזרנו הביתה ג'וניור שאל אותנו בפשטות למה לא השתמשנו בצ'יפ של שמאלנצ'יק.

גרררררררררררררר, לפעמים אני חושבת שהיה עדיף שלא יהיה כ"כ חכם. אבל אח"כ זה עובר לי.

לפחות האבטיח הראשון של העונה היה מצוין.