Gradually, and then Suddenly

כל כך מעט זמן, או יכולת, או יכולת לנצל את הזמן

וכל כך הרבה דברים לעשות שהראש שלי מתחיל להתנפח ואני נהיית ישנונית.

התחלתי להתגעגע אליו שוב, להתרחק מעצמי, לא לחשוב מחשבות על יופי

וגאולה נצחית תחת השמש.

הבנייה הזאת מפריעה לי לכתוב. אני זה לא אני, אני לא אף אחד כרגע.

זה סוג של מצב שבו אין הווה ואין עתיד, אז מחזיקים חזק עם הציפורניים בדמות שנשארה מהעבר

עד שגם היא מצליחה להתנדף

בין האצבעות

כמו אציטון