שאין בו ענף לקושש |
| 11/2008
מלכי הסעודה
שניות לפני שסוף השבוע האחרון הופך להיות זכרון עמום ברצף השגרה הדוקרת, רציתי להעלות אותו על נס ולחגוג את סוף השבוע האחרון כמוצלח. לא שעשינו בו יותר מדי - היינו בבית ביום שישי, נסענו לבקר את המשפחה בחיפה וניקינו את הבית - אבל כאחד שלא עשינו בו שום דבר יוצא דופן, הוא היה מוצלח.
היותו מוצלח נובעת מדבר אחד פשוט: אכלנו כמה דברים טובים (הייתי רוצה לומר שגם שתינו כמה דברים טובים, אבל זה לא ממש קרה). השורשים לחגיגה הקולינרת נעוצים באמצע השבוע, כשהחלטנו שאנחנו רעבים ורוצים פיצה מהפיצריה הצמודה לאחד הסופרים בעיר החדשה (ישנה) שלנו. איש לא היה בפיצריה, אבל קנינו בסופר מצרכים נפלאים לצורך בישול. חלקם לא כשרים בעליל.
אם לקצר את הסיפור והתיאור (בגלל השעה המאוחרת ושעת היקיצה המוקדמת מחר, בגלל הזכרון הדועך, בגלל כאבי הבטן) - במהלך השבת אכלנו את הדברים הבאים:
- מרק כתום (בטטות, גזרים ודלעת מורתחים, טחונים ומתובלים ביד האמנית שהיא השפית היקרה שלי)
- פסטה עם שרימפס בשמנת (שרימפס קפואים מהסופר שבושלו בתוך הרוטב ונאכלו בתיאבון)
- עוגת ביסקוויטים (עם קרמים בטעמי שוקולד ווניל מעשה ידי הקונדיטור שבבית)
- פסטה בולונז (שארית הפסטה שלא פגשה את השרימפס בצירוף בשר עוף טחון שהיה אמור למלא פלפלים, אבל ניצל מהגורל הזה)
- שרימפס ביין (אלתור לשאריות השרימפס, כולל טיגונו יחד עם בצל ובישולו ביין; הלך טוב עם הפסטה-בולונז)
- שקשוקה (הפעם עם שאריות העוף הטחון שלא נכנס לפסטה; ניצלנו היטב את השאריות)
וכל זה בארבע ארוחות ביתיות שהתפרסו היטב על סוף השבוע ויום ראשון (שבמקומות מתוקנים גם הוא סוף שבוע), והפכו אותו למוצלח, ואותנו לעוד קצת שמנים. נו.
| |
|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
