רגע לפני שאני מתארגן לנסיעה הביתה מהעבודה בצהרי יום שישי זה, ניגשים לשולחן שלי שני בחורים חרדים. חשבתי שמדובר בשניים שמחפשים טיסה לכאן או לשם, ושמחתי לדעת שאני לא אטפל בהם מכיוון שאני כבר לא מטפל בלקוחות. אלא שהם חשבו על משהו אחר והזמינו איתי להניח איתם תפילין.
תמיד כשמישהו מציע לי את האופציה הזו, אני רוצה לצטט את דני סנדרסון ולומר: הנחתי תפילין, ואני לא זוכר איפה. אלא שאני נחמד מדי ופשוט אמרתי "לא, תודה".
אני יודע שאין הפרדה בין הדת והמדינה. מילא, רק שתהיה הפרדה בין הדת והעבודה.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
