שאין בו ענף לקושש

בהיותי מובטל יושב בתים (אם כי הייתי השבוע בטבריה, בירושלים ובתל אביב ורק יום אחד ממש נחתי במלוא מובטלותי וצפיתי במרתון סימפסונס), יצאתי אמש מביתי הדל בן ארבע וחצי החדרים בשכר דירה נמוך להפליא (לתשומת לב התלאביבית שהשוויצה בשכר דירה נמוך של 3800 ש"ח על דירה של שני חדרים) לצד השני של העיר הצפונית שבה אני גר, שם אמור היה להיות יריד תעסוקה.

יריד, עם המון תעסוקה

היריד, בניגוד לתמונה שמופיעה כאן, לא היה נוצץ, זוהר או כיפי בשום צורה או אופן, אלא אם כן מתייחסים לנאום הספונטני של ראש העיירה החדש עד מאוד. כולו רוכז באולם קטן למדי - שאמור להיות חנות בקניון - ובו שבעה שולחנות של מציעי עבודה וקורסים מקצועיים ושלושים מינוס מחפשי עבודה אפורי זיפי זקן.

הקורסים המקצועיים מטעם המכללה המקומית היו מאכזבים משהו. אני יכול להשתלם בעיצוב גבות, למשל (ואז לפתור לעצמי הרבה בעיות), או פדיקור רפואי. אני יכול גם לחזור לכיתה ג' וללמוד אנגלית בסיסית או לחזור אליהם אחרי שאשיג תעודה מקצועית (חשמלאי, למשל) במקום אחר ואלמד לימודים מתקדמים בתחום.

  
האתגרים האולטימטיביים לסדר גבות באשר הוא

השולחנות האחרים אוישו על ידי חברות כח אדם שהציעו שני סוגי עבודות: מכירות וטלמרקטינג או אבטחה ונקיון. זה כולל את שירות התעסוקה. מסתבר כשאנשים טוענים שיש 15000 משרות פנויות בארץ (טענה ששמעתי ברדיו בדרך לת"א), הם מתכוונים שצריך 5000 אנשים אבטחה, 7000 אנשים שיתקשרו לאנשים אחרים ו3000 אנשים שינקו אחרי כולם.

כך שבסיכומו של דבר, היריד היה אכזבה. קיבלתי שם הצעות למכור את חברת "יס", את חברת "פלאפון" ואת עצמי לזנות, אבל שום דבר קונקרטי. אחרי הכל, יש לי מגבלה קשה ואיומה: אני לומד במשך יום אחד בשבוע. מחזיר אותי לטענה שסטודנטים לא צריכים לעבוד.

בינתיים, השגתי לעצמי עבודה ליומיים, לחבר מחשבים באחד הסניפים של הליכוד ביום הפריימריז שלהם ולוודא שכל נתוני ההצבעות יישלחו כמו שצריך. הפוטנציאל הבידורי ביום שכזה גדול מספיק בשביל שלא אוכל לסרב לזה.