שאין בו ענף לקושש |
| 12/2008
שוב צה"ל מכה שוב
בהמשך לפוסט הקודם, ניהלתי עכשיו דיון טלפוני מרתק עם מישהי שהיא טענה שהיא ממשרד הקישור שלי. היה זה דיון מרתק לפי כללי הויכוח הנפלאים הידועים בציבור כולו של "קונטרה" ו"רה-קונטרה":
קונטרה (צה"ל): אם אתה רוצה להשתחרר מהמילואים, אתה צריך למלא טופס.
רה-קונטרה (אני): אם אני צריך למלא טופס, אני צריך לדעת באילו מילואים מדובר.
יש כאן ניגוד מרתק בין שתי נקודות צפייה שונות להפליא: הצבא שלח את הצו (לטענתו), ועל כן הוא מצפה לתגובת החייל. החייל לא קיבל את הצו (לטענתו שלו, שאני עומד מאחוריה), ועל כן הוא טוען שאין צורך כלל וכלל בתגובה שלו.
המילואים, הסתבר, הם סיור היכרות עם הימ"ח שלנו שנמצא אי שם בקצה הדרומי של המדינה. הייתי שם במילואים של מרץ 2007, ואני זוכר כיצד להגיע למקום. טענתי שאין לי סיבה לנסוע את שלושת רבעי המדינה עד לאילת רק בשביל לראות משהו שאני יודע היכן הוא, ועוד להוציא על זה כסף מיותר. על כן פתחנו שוב במחול הקונטרה:
קונטרה (צה"ל): אתה לא תשלם כסף על הנסיעה לאילת. יש הסעות.
רה-קונטרה (אני): מהיכן יש הסעות?
רה-רה-קונטרה (צה"ל): מתל אביב
רה-רה-רה-קונטרה (אני): ומה עם הנסיעה לת"א? (קצת פחות מ- 35 ש"ח לכל כיוון, נכון לאתמול)
רה-רה-רה-רה-קונטרה (צה"ל): אתה מקבל שוברים.
רה-רה-רה-רה-רה-קונטרה (אני): איך אני מקבל שוברים?
רה-רה-רה-רה-רה-רה-קונטרה (צה"ל): יש לך בצו.
רה-רה-רה-רה-רה-רה-רה-קונטרה (אני): אבל לא קיבלתי צו.
בנקודה הזאת הדיון הדרדר לכיעור כלשהו, בהתחשב בכך שנמאס לה שאני מדקדק בנקודות קטנות כמו העדר צו הקריאה למילואים. לטענתה, אני צריך לתת יותר אמון במישהי שמתקשרת וקוראת לי למילואים ככה סתם באמצע יום ראשון. מנגד, כמובן, טענתי שכל אחד יכול להתקשר לכל אחד אחר ולזמן אותו למילואים, כך שצריך עובדות חותכות בשטח. מכיוון שכך, היא הסכימה לשלוח לי עובדה חותכת בשטח דרך הפקס למקום העבודה ההוא שעדיין מחזיק את אשתי בתור עובדת. סוף סוף קצת הגיון במערכת.
| |
|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
