שאין בו ענף לקושש

הכנה לסיבוב א'

ה' ואני מגיעים למרינה. נבדקים בטחונית ומתחילים לסקור את האירוע. מכיוון שהמטרה המוצהרת של החגיגה היא למצוא לה' שידעך טוב, אני מסב את תשומת ליבה למועמדים ראויים: גבר בן 60, גבר בן 75, סמל פאלי בגובה שני מטרים וחצי וסביבו כמה נערים. למען האמת, אני בכושר ורבאלי טוב. אני מדבר בלי הפסקה, ומבדח. בדרך כלל אותי, לפעמים גם אותה. אנחנו חוככים בדעתנו לגבי הדברים שאנחנו רוצים. בהתחלה היא חושקת בבירה אירית, אבל התור הארוך בכניסה והקור הקצרצר באוויר מניעים אותנו הלאה. הפשרה: גלידה.

סיבוב א'

ע' עומדת מאחורי הדלפק עם בגדים שחורים, מעיל שחור וחיוך מדהים. אני מתגבר על מבוכה ראשונית וממשיך להפציץ בהומור משובח (אם כי בדיחות פוליטית כמו "מה ההבדל בין וניל צרפתי לוניל רגיל? הטעם של הוניל הצרפתי בורח מהר" לא בדיוק פוגעות במטרה). יש זרימה חיובית. אני מרגיש את זה. אני מסיים את הסיבוב הראשון עם היד על העליונה ופורש עם ה' והגלידות לאזור כוח לסיבוב שני.

הכנה לסיבוב ב'

ע' יוצאת מאחורי הדלפק ומתחילה להסתובב באופן חופשי יותר. העיניים שלנו מצטלבות ליותר מפעם אחת. משהו חייב להאמר. אני מחפש בתוכי משהו שנון לומר. לא מוצא. מחפש משהו בכלל. לא מוצא. אני מתרכז בגלידה וחושב עד שהגלידה מסתיימת. בינתיים, למרות המתח הפנימי, אני ממשיך לבדר את הדר. לבסוף ע' ניגשת לשולחן לקחת את שאריות הגביעים שלנו, למרות המחאות שלי שהתכוונתי לעשות את זה בעצמי (לא נורא, היא משיבה ומחייכת כשאני מוסיף לה לערימה נייר מקומט). אני נשאר נטוע לכיסא, מחפש - הפעם כבר בפאניקה - את המילים, אבל יוק. בסופו של דבר, ה' גוררת אותי משם.

בדרך למכונית ה', מנסה שיחת מוטיבציה/ניחומים. אני מרגיש את עצמי הופך את טון הדיבור לציני-פוגע ונרגע טיפה. אנחנו נכנסים למכונית וה' לוחצת כמה נקודות רגישות בזמן שאנחנו עומדים בפקק ביציאה. אני מתיר את החגורה ויוצא מהאוטו בדרך חזרה אל ע'.

סיבוב ב'

החניון ארוך ארוך הוא. אני הולך קפוץ ידיים, נחוש לקראת המאבק ההולך וקרב. אני מתכנן על משפט פתיחה. עדיין הליכה ארוכה. אני מגיע לבסוף, עובר את הבטחוני. ניגש. ע' רואה אותי מתקרב ולוקחת צעד הצידה, הרחק מההמולה האנושית.

ע': אתה רוצה עוד משהו?  (שני היריבים רוקדים אחד מסביב לשני)

ערן: כן, משהו ספציפי, למען האמת. (הריקוד נמשך)

ע': כן? (גישושים)

ערן: איך קוראים לך? (נסיון למכת חדירה)

ע': ענבל (ההגנה היריבה כושלת טיפה)

ערן: ו... אם אפשר להזמין אותך למשהו בסופ"ש הבא? (כן, כן. מכה מדוייקת היטב לפנים. האם יש לנו נוק-אאוט?)

ענבל: או. אני מצטערת אבל יש לי חבר. זה מאוד מחמיא לי, אבל... (טוב, מסתבר שלא. אבל לפחות היתה מכה.)

ערן: נו, חבל. אבל לא יכולתי לותר על חיוך כזה מקסים. (נסיון אחרון ונאה למכה נמרצת...)

ענבל: וואו, תודה. זה מאוד מחמיא. חבל. (... אלא שהקרב מסתיים בהפסד, אבל רק בנקודות הפעם. התוצאה הטובה ביותר של המתאגרף.)

סיכום

באוטו, לאחר מכן אני שט קמעא על גלי האופוריה של "וואו, עשיתי את זה", עד שענני השלילה של "היא אמרה לא!" נכנסים לפעולה, ועד שענני החשש של "היא תגיד לך לא!" נזכרים לפעול באיחור משווע, אך מבורך. לפחות בחמשת ימי המילואים המתקרבים לא אבעט בעצמי על הזדמנות שהוחמצה.