שורת המחץ בשיר הותיקים (12 שנים ומעלה) בגיבושון הזכור לשמצה, מסיימת את מסלול הבומרנג ועומדת לפגוע חזק באיש מחשבים שמנמן ונפקד. זה שאני ידעתי עוד לפני שנשאלה השאלה מי זאת לכל הרוחות ברוריה, זה ממש לא משנה. או שאולי כן, מכיוון שהיא - מתוקף גילה האמהי בהחלט ומוצאה הצפון-מזרח אירופאי בואכה ורשה המופגן - מתחילה לתפוס אחריות לגבי גורלות במשרד הזה.
וכן, גורלות זה גם אומר זיווגים. מה לעשות ובבוקר יום שלישי סגרירי וחביב זה נזדמנו למשרד שלוש (!) בחורות סבירות לחלוטין (הווה אומר - מ"שלנו"), וברוריה החליטה לנסות לקרב לבבות. אני ניגש אליה לדווח על התקדמות בטיפול בנושא זה או אחר שהיא ביקשה - למען האמת, יש חשיבות לנושא; מדובר בהכנת מחשב לסייעת החדשה במחלקה שלה. היא בתמורה מציפה אותי בהצעות.
א. הסייעת - היא נחמדה, היא מחייכת (כשמכריחים אותה), היא מאוד אמביציוזית, אבל ככה זה עם הרוסים בכל מקרה (1). כדאי לך, אפילו שהיא גרושה בת 26 עם ילד.
ב. הבת של - היא גם נחמדה, והאמא שלה עובדת פה, ואתם מסתדרים ביחד. מה זה משנה שהיא נוצרית משיחית עם אמונה אדוקה ושיחות מפותחות על ישוע והר אדוני, שהיא בטוח תגיע אליו?
ג. החברה של החברה של הבן - היא בכלל מותק, והיא ממש משפחה. היא ראתה את הבן שלי פעם אחת, אבל שמעה עליו הרבה. כדאי, כדאי, כדאי.
ואני מחייך ושותק, גם ככה לבחורות יש מבט מזוגג בעיניים מנאומי הכדאי וסומק על הלחיים מהמחמאות הספק-מופרזות. ממילא אני אגיע לטפל במחשבים שלהן (אם וכאשר), ואז כבר אוכל לשוחח איתן בצורה נורמלית, לא (עד כמה שאני יכול, בכל מקרה)? בינתיים אני נסוג עם חיוך חלול חזרה לכיוון המדרגות ומזעיק את ארול שיסדר את המחשב לסייעת בעצמו. אני לא מקבל תוספת סיכון, אחרי הכל.
(1) אלו ציטוטים ישירים, ולא הדעות הפרטיות שלי.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
