עיינתי לי להנאתי ברחבי האינטרנט, ומצאתי את האתר "פרסומות רעות", המספר בזוועות עולם הפרסום המודרני ומנסה לגרום לאנשים להלחם בעולם הפרסום הרעבתני יתר על המידה.
אם כך, חשבתי על תוכנית משלי. לאסוף שלושה אנשים נוספים, רצוי כאלה עם חוש הומור וקול סביר, להכנס להצגת קולנוע (בתשלום מלא, כמובן), ולפני הסרט, בזמן שמציפים את הצופים השבויים בכסאם בפרסומות, לשיר פזמונים קלים וקליטים להפליא ("שילמנו שלושים שקלים/קיבלנו ג'ינגלים/תנו לראות סרט/נשיר כדי לתת ברירה אחרת") כדי להסיח את דעתם של הטיפשים שגם ממש מסתכלים על הפרסומות. כדי למנוע חיכוכים עם בעלי האולם אולי אפילו נשיר פזמונים לכבוד הפופקורן במזנון ("הפופקורן במזנון הוא טעים/לא זול ממש, אבל יותר טוב מאבנים/ונכון שירקות מזינים יותר/אבל על פופקורן בסרט אסור לוותר"), או לכבוד משפחתו היקרה ("בעלי האולם מקסימים/יש להם אחלה ילדים/ואם הייתי פדופיל/עם בתו הקטנה הייתי מתחיל") - הכל כדי שהם יהיו מרוצים ולא יעיפו אותנו.
אחר כך נתרחב. נגייס עוד אנשים, נכנס ליותר בתי קולנוע וניצור מהומות הרמוניות להפליא. התנועה תהפוך לעממית. יהיו איתנו אלפים ורבבות, כך שנצטרך לספק לכולם הזדמנות. נחלק אותם לזוגות שיכנסו לבתים פרטיים ויופיעו בחינם מדי ערב על זמן הפרסומות ("תודה שנתתם לנו להכנס/את הכביסה נשמח לכבס/או לשאוב את השטיח/בחייכם, תנו ביס מהאבטיח"). מן הסתם נצטרך לגייס אנשים שישירו גם בשפות אחרות, אולי כדי להכנס לשוק הערבי ולמנוע מהם להאזין לפרסומות בקולנוע. אולי נצטרך לבנות להם בתי קולנוע קודם, אבל זה יהיה שווה את זה. בהחלט.
אני מודה לכם על תשומת הלב. הפוסט הזה הובא בחסות המועצה לגידול פרי הדר בשפלה. אכול פרי הדר ותרגיש מיותר. תודה.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
