שאין בו ענף לקושש |
| 2/2005
קסם
לרגע העיניים שלנו הצטלבו. הרמתי לרגע את הראש מהמדרכה. בטח היתה זו התנועה שלי שגרמה לך להסתכל הצידה ולתת לי רגע של דפיקת לב מואצת. נשימה עמוקה. עוד אחת. שניותיים. שלוש. עיניים חומות גדולות.
הבטתי בהן היטב, וראיתי שברגע שאוריד את הראש תעלמי. הסטת את המבט, אבל אני סרבתי להוריד את שלי. לא לתת לך לחמוק. חקרתי את הקווים העדינים שעל הפנים שלך. העייפות, הדאגות, הכאב חרוטים היטב בהם. שניותיים.
כמו קסם המבט שלי החזיק אותך עוד רגע ועוד רגע במקומך. כמו קסם שלקח את שנינו למקום אחר לגמרי. החיוך שלך החזיק אותי מרותק. ריקוד אחד, בודד לאור ירח מתרוקן ברוח אביב.
לרגע העיניים שלנו הצטלבו, וברגע הבא רק שובל החולצה סימן לי לאן נעלמת. הלב שלי המשיך לדפוק מואץ. רציתי לרוץ אחרייך, אבל הרגליים שלי עמדו בכובדן הקשה מנשוא, הפה נטול מילים, והלב, עדיין ריק וחלול, מבקש הזדמנות נוספת.
| |
|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
