שאין בו ענף לקושש

עזות מצח יש לאחינו הצעיר. ארוכות הוא התבכיין לי בעבודה (שכן מדובר בזה שעובד בקורפוריישן) על כך שאין לו זמן לארגן את הכביסה שלו מאז שיצא מבית ההורים ועבר לגור בקיבוץ של חברתו הצעירה. להצעה המבריקה שיבקש סיוע מההורים שלה (שמסתייעים בשירותי הכביסה הקיבוציים) הוא הגיב בנחרת בוז. הוא לא רוצה לבקש מהם יותר מדי, כך אמר.

מגיע יום שישי, והאיש זורק שלוש שקי כביסה בחדר האחורי של השכנים, מתנת סופ"ש לאמא, שבלי תלונה (טוב, חוץ מהסמולנים האלה ודליה איציק ויוסי ביילין וכן הלאה וכן הלאה) עמלה קשה ודחפה הכל למכונה ונתנה לה להסתובב, כך שבתזמון מופלא המכונה סיימה את שלה ממש ברגע בו הגעתי הביתה.

בקשה אחת לאחר כן, עליתי לקומת הגג הלא גמורה כדי לתלות את הכביסה. והנה הנה, בין כל המצעים הרחוצים להפליא (אהה! אז לשם נעלמה השמיכה האפורה!) מתחילים לבצבץ בגדים רגילים. תחתוני בוקסר, גרביים שחורים, חולצה אדומה, גרביים ורודים.

רגע רגע רגע. חולצה אדומה? ועוד במידה קטנה? גרבים ורודים? אלו בגדים של החברה הצעירה. השייגעצ הצעיר מרגיש מספיק בנוח כדי לגרום למשפחה שלנו לעבוד על הבגדים שלה, אבל לא להיפך. מזל שלמשפחה שלנו לא אכפת אם מבקשים מהם יותר מדי.