אפשר להביע התרעמות? אני אתעלם מאלו שצעקו "לא", ואביע אותה בכל זאת. אני מתרעם על התקשורת והזווית המקומית, הסנסציונאליזם, צרות המוחין ו"למה מה שקורה בסין יעניין את מסעודה משדרות (או בטי מנוריץ', או אן-מארי משטרסבורג, או פאולינה משצ'צ'ין)?".
הרי קורים בעולם מדי יום עשרות אירועים חשובים, וכל מה שמדווח לנו הוא שטויות במיץ. אני בטוח שבפולין קורים דברים חשובים יותר מזה (בינתיים ניסיתי לחפש עיתון פולני בשביל למצוא ידיעה פולנית חשובה יותר, ופרסומת צעקה עלי בפולנית. הבנתי את המסר, ומיד ניגשתי לסדר את החדר שלי), שלא לדבר על כך שהסיווג של העניין הזה תחת "תרבות" זאת העלבה. ואנחנו הרי לא הכי גרועים. בסאן הכתבה הזאת פורסמה בחלק של ה- Breaking News. הבעיה העיקרית היא שכתוצאה מהיחס הזה האנשים מסביב נהיים טיפשים ולא אכפתיים אחד לשני, אלא במסגרת מבצעים מאורגנים וממותגים היטב כמו יומטוב, או הלייבסטרונג (הצמיד הצהוב, שבזמן קצר הפך לצמידים בכל צבעי הקשת, ולעזאזל המלחמה הסרטן, העיקר הטרנדיות).
אז נכון, לאנשים קשה לעקוב אחרי הכל, והחלפת ממשלה באוזבקיסטן באמת לא אמורה לשנות יותר מדי לי, או לשכנים שלי, או לפקידה בקורפוריישן שלא יודעת לאתחל את המחשב שלה. אבל זה עדיין חשוב יותר מידיעה על שיא עולם איזוטרי שמופיעה במקום השני ברשימת הכתבות העולמיות.
והכי עצוב הוא שהאנשים הטובים, האכפתיים הולכים ומתמעטים. הייתי אפילו אומר (בדרמטיות מסויימת) שהם נרדפים ע"י הרוב צר המוחין. כוחותינו החושבים ספגו אבידה כואבת היום כשאשמ"ש החליט לסגור את הבסטה, וחבל שכך. בדרכו שלו הוא היה נקודת אור בהירה עד מאוד בחושך שלנו.
(וכן, זה נשמע כמו קינה, למרות שהאיש חי וקיים. אני בטוח שהוא יצוף חזרה מתישהו, אבל עדיין זה מעציב)
בבלוג זה
בכל הבלוגים
