כבר עמדתי להיות זועם למהדרין, אבל יש אלטרנטיבות, מסתבר.
אתמול ראיתי סרט לא חשוב במיוחד בשם "סוזי גולד", שנראה כמו גירסה יהודית ל"סובבי אותה כמו בקהאם" ההודית - ז"א סרט נעורים על הקהילה היהודית בלונדון, ובמרכזו אותה סוזי שהיא נערה יהודית בשלה לחתונה שאמורה להחליט אם היא רוצה יהודי כשר (אבל מעצבן ומשעמם) או גוי (נחמד וגיקי למדי), רחמנא ליצלן. אתן ספוילר קטן ואומר שהיא מחליטה לא להחליט כרגע כי זה שהיא בת 20 וקצת לא אומר שהיא חייבת להתחתן. הידד.
מה שהסרט הזה עשה לי (כי להצחיק הוא לא הצחיק, לרגש הוא לא ריגש ולעניין הוא לא עניין) היה להזכר שיש עולם ומלואו של בחורות יהודיות אי שם, שאולי אפילו ישמחו לדבר איתי, ואולי אעשה כמעשה האפאקס ואמצא כלה כשרה בחו"ל. או לפחות מישהי לשוחח איתה מדי פעם.
תחת המחשבה הזאת, ותחת השפעה ברורה של שיר של אפרים שמיר (ציטוט מדוייק: "טוב להיות חסר בושה מלהיות חסר אישה") מכיוון שהייתי עייף ולא היה לי כוח לגגל יותר מדי, ניגשתי לאופציה הראשונה, jdate.com והתחלתי להרשם. כשסיימתי נחסמה הבקשה שלי. מסתבר שכבר עשיתי את זה פעם. כמה טוב שאני משתמש בוריאציות על אותה סיסמה בסיסית, כך שיכולתי להכנס לפרופיל הישן ולהתחיל למצוא פרופילים מתאימים.
אלא שמהר מאוד נתקלתי במחסום המנוי. מסתבר שלכל דבר יותר מהבסיס אני צריך לשלם מנוי בסך 35 דולרים לחודש בודד (או יותר לזמן ארוך יותר). כמעט אמרתי נואש, אלא שהולכתי לזווית הישראלית של האתר, שנתנה לי טיפה יותר חופש. האח והידד. הלכתי לישון אחרי פרופיל אחד. מי בכלל תענה לי בחצות וחצי בלילה?
מי שחשב שאוותר בבוקר שלמחרת (ויש כאלה, אני יודע) טעו. אחרי מספר נפילות חשמל כלליות (לא בבית, אלא בכפר כולו) וסתם ניתוקים הצלחתי להתרכז למספיק זמן בשביל להתחיל לחקור פרופילים. בדקתי כמה מהם, קראתי עמוקות את התיאורים (כמה שכבר יש לקרוא) ולבסוף קרצתי פעם אחת לפני שנקראתי לעזור בהורדת כביסה אצל השכנים.
כשחזרתי פתחתי את המייל שלי, ומצאתי שם הודעת תשובה. הקש על הלינק ותראה אותה. הקשתי וקיבלתי מסך הזמנת מנוי. רוצה לראות את ההודעה? תשלם. זעם. זעם ואכזבה. עד שאני יוצר קשר...
אלא שטעיתי ואין מקום לזעם ואכזבה. הלינק לקח אותי אוטומטית לאתר הראשי, הנקודה-קום, ולא לישראלי. בהקלה טפחתי לעצמי על המצח (איפה יוג כשצריך אותו??) וניגשתי לראות את ההודעה. התוכן שלה הוא כבר ענייני הפרטי, תודה.