חזרתי זה עתה (מינוס מקלחת ומחטף מזון קצר) מאירוע קורפרטיבי בתל אביב מטעם חברת התעופה הלאומית של הממלכה המאוחדת, ועלי להתוודות שנהניתי עד מאוד, ושזה באשמתי.
האירוע היה במתכונת קוקטייל (דהיינו - חבורה של אנשים עומדת/יושבת עם כוס משקה ביד, אולי משהו לאכול גם כן, מדברים באוויר שטויות). לא מסוגי האירוע החביבים עלי, מכיוון שהוא מתבסס על שיחות עם אנשים. אלא שהפעם, בזכות מצב רוח מצויין להפליא, פשוט שוטטתי בין כולם והכתמתי אותם בדביקות קלילה של מלל חסר משמעות. כאן חיבוק, שם טפיחה על השכם; התחנפות קטנה, בדיחה וחיוך. הכל הולך. כמעט ולא ישבתי במהלך כל הערב (ולא רדפתי אחרי האוכל) ופשוט שוטטתי בין הנוף האנושי המשתנה. ונהנתי. מאוד.
***
מסקנה אחת לפני השינה: אל תתנו שישאלו אתכם שאלות של כן/לא כשאתם שומעים סולו של א. קלפטון. אנשים יחשבו בטעות שאתם מהנהנים.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
