שאין בו ענף לקושש

בעולמנו הקט קיימים כוחות אופל. הסיטרא אחרא קם על אנשים ומציע להם פיתויים שמהם ראוי לאנשים להישמר. אחרת איך תסבירו את זה שאתמול אחרי הצהריים, בעת שחזרנו מישיבה ארוכת טווח, רבת מלל ומעוטת משמעות אצל הבוס נחה לה בשלווה מחצית פיצה על שולחן העבודה?

ההסבר הארצני הרגיל של "יאן היה רעב, אז הוא קנה פיצה (עם זיתים וטונה!) בעפולה, אכל חצי וחשב לשתף אותי גם כן" נשמע משכנע, אבל לא הגיוני בעליל. מה קרה שדווקא עכשיו יאן ירצה לשתף אותי בפיצה, אחרי שבשבע עשרה הפעמים הקודמות שבהן רמזתי בכיוון לא היה ולו סימן? או מהם הסיכויים שיאן - זוכה פרס רפי גינת לצבירת קילוגרמים לשנת התשס"ד נגד כל העצות הידידותיות - לא יהיה רעב לפיצה שלמה? בדיוק.

אוקיי, אם כך. מכיוון שהתגלגל הפיתוי לחיקי, הגיע זמן למלחמה הגונה בו. בתור התחלה העברתי את המגש המהביל אל שולחן אחר, רק בשביל לקבל אותו חזרה, פתוח, מריח וחסר משולש, חזרה אל שולחני. דקות ארוכות ייסרני הריח, אך עמדתי בסירובי לטעום. לבסוף נאלצתי לנקוט בפתרון קיצוני, ויצאתי את המשרד למחצית שעה של ייסורים בשמש הטבריינית הכבדה.

חזרתי מיוזע ותשוש שמש כהוגן, והנה הקרטון עדיין מונח במקומו. שוב הרחקתיהו לגלות על כוננית באמצע החדר, ועמדתי על שלי במדיניות צבירת הקלוריות המיותרות. כך נותר המצב בסטטוס קוויותו - תוך שאני משכנע את עצמי לעמוד במילה שלי ולא לנגוס - עד שכל יושבי החדר קמו ויצאו ממנו, מותירים אותי ואת המשולש האחרון לשחק מעט אחד על אחד בדקות האחרונות של יום העבודה.

אלא שאחרימן עובד בשיטותיו. 17 דקות לסיומו הרשמי של היום, הזדחל מייל אל המחשב שלי. הבוס מבקש תרגום ד-ח-ו-ף של מכתב לחברת "גבורה" לאנגלית רהוטה. הממ.. שעות נוספות... שעות נוספות שהולכות טוב עם פיצה...

לא יקום ולא יהיה, אמרתי לעצמי, והגלתי את הפיצה לשולחן הרחוק ביותר בחדר, משם הריח לא יגיע אלי. דחפתי את הראש עמוק אל תוך המסך והתרכזתי בתרגום (ובדיווחים החיים שקיבלתי מדל פיירו על הדרבי של ליברפול, ובשיחה המרתקת שלי עם ... במסנג'ר). מדי פעם הרמתי את הראש בחיפוש מילה זו או אחרת, והנה, פיה הפעור של הקופסה ממתין, מזמין. אין סיכוי, גיחכתי לעצמי וחזרתי למסמך.

מקץ שעה וחצי של עבודה (בערך) סיימתי ושלחתי את המסמך המנוסח להפליא לדרכו. הקמתי את יאן ממקום מרבצו והפלגתי הביתה ברוב הדר, תוך שאני מגניב צחוק לא חנוק בכלל למשולש שנשאר מיותם להתייבש במהלך הלילה. ניצחתי אותך, הילל בן שחר.

(מצד שני, מי אני שאסרב לקוביית שוקולד שהוצעה לי זה עתה. גם לי יש גבולות)