כתבתי קטע כתוב היטב על איך שיומי עבר מלא בערימות של הפרעות, החל מהבוסים שהחליטו להפריע לי להינות מעבודת תכנות וכלה באבא שלי שהחליט שאמצע המחצית השנייה של המשחק הוא זמן מצויין לבוא ולפרט לי איך חברת אורנג' הם קפיטליסטים מצחינים (ולא לקבל את הטיעון שלי שהשיטה הקפיטליסטית בנויה על הצחנה הדדית), ועל איך שהשרירים בגוף שלי מכווצים לגמרי מרוב פלישות אלימות למרחב השקט שלי. בשביל האקורד המסיים המתאים, קיבלתי הודעת שגיאה עם משלוח הפוסט. גררר עד לב הגג.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
